אני יושב מול המקלדת ומנסה לכתוב משהו.

כבר שעה ארוכה, שאני פותח את מסך העריכה ואז סוגר אותו וחוזר חלילה.

בראש כל המילים הסתדרו לי, אבל כעת, כשאני רוצה לכתוב, אני לא מצליח להביע את סערת הרגשות שבי.

לא הכרתי את אליהו אשרי הי"ד.

ובכל זאת, התרשמתי ממה שאמרו עליו קרוביו בכלי התקשורת.

הם סיפרו על אהבת החיים שלו, על הענווה והצניעות שלו. על אהבת הזולת והאמונה הגדולה שלו בקב"ה.

בתמונה שפורסמה בכל כלי התקשורת רואים ילד חייכן, אחד כזה שלא יזיק לזבוב. פשוט ילד שמח.

ואת הילד השמח הזה, שהיה בדרכו לטיול עם חבריו למכינה הקדם צבאית, רצחו הרוצחים השפלים בדם קר.

הילד, שלא הזיק לאף אחד, ודאי שלא למחבלים המרצחים שחטפו ורצחו אותו על לא עוול בכפו, כבר לא ישוב.

הוא נרצח על ידי חיות, רק משום שהוא יהודי.

ה' יקום דמו.