מוצ"ש שעבר, ערב פורים, הלכתי עם כל משפחתי לשמוע קריאת מגילה. אשתי לקחה איתה את התינוק לעזרת הנשים ואני הייתי עם הבן הגדול (שנתיים וחצי) בעזרת הגברים.

חיפשנו אותו לנמר, וכמובן שהוא היה חמוד מאוד. החשש שלי היה שהוא לא יישב בשקט בזמן קריאת המגילה, אך להפתעתי הרבה הוא ישב בשקט מופתי.

חששתי גם שאולי הוא יפחד מכל הנפצים ושאר אמצעי החבלה שהילדים יביאו איתם לבית הכנסת כדי להרעיש בזמן ה"המן", אולם גם כאן הוא הפתיע אותי, ולמרות שישבו בדיוק מאחורינו שלישיית חברים שהתחרו ביניהם מי יכול לפוצץ את בית הכנסת ברעש מחריש אזניים יותר מהשני, הבן שלי ישב בשקט והסתכל סביב על הנעשה.

מדי פעם הוא סובב את הרעשן כשכל בית הכנסת השתתף במחיית זכר המן הרשע ובסך הכל הייתי די גאה בו.

אך לא על זה רציתי לספר לכם.

כשיצאנו מבית הכנסת, חשכו עיניי. יותר נכון- התמלאו נקודות אדומות.

הסתובב שם ילד, כולו מלא חיוכים מאוזן לאוזן, ופניו מכוסות בנקודות אדמדמות, זכר לאבעבועות רוח.

סימנתי לאשתי שכדאי שנתרחק ממנו, היות ובנינו עדיין לא "זכו" לחלות באבעבועות רוח.

אשתי מיהרה לצאת מבית הכנסת, אולם נתקעה בפקק האנשים שיצאו משם (למה אנשים שיוצאים מבית הכנסת חייבים לעצור בדיוק בכניסה כדי לדבר עם חבריהם? יצאתם מבית הכנסת אז העולם יכול לחכות? תנו גם לאחרים לצאת!).

הילד עם האבעבועות רוח עבר לידה והשתחל בין האנשים עד שחמק החוצה לפניה.

בדרך חזרה מבית הכנסת אשתי ואני הסכמנו שזה ממש חוסר אחריות וחוסר התחשבות מצד הוריו של הילד שהביאו אותו לבית הכנסת כשהוא חולה באבעבועות רוח, כי הוא יכול להדביק את כל הילדים שבאים לשמוע את קריאת המגילה. אשתי העלתה סברה שאולי הוא בשלב הזה של המחלה שהוא כבר לא יכול להדביק אף אחד.

אני חשבתי שאם הילד "חייב" לשמוע מגילה, שילך לקריאה של הנשים- שם לא יהיו ילדים שיוכלו להידבק ממנו וסביר להניח שרוב הנשים כבר חלו באבעבועות בעבר ולכן לא יידבקו ממנו (מאוחר יותר חבר שלי אמר לי שזה יותר מסוכן שאשה בהריון תחלה באבעבועות מאשר שילד יחלה בזה, במידה והאישה עדיין לא לקתה במחלה).

ממש כעסתי עליהם, וקיוויתי שהבנים שלי לא ידבקו באבעבועות רוח מהבן שלהם.

אבל כצפוי, אתמול התחילו לצוץ אבעבועות אדמדמות על גופו של בני הגדול ("גדול" עלק, הוא בן שנתיים וחצי, כפי שכבר ציינתי). היום התרבו האבעבועות וקבענו תור לרופא למחר בבוקר.

הכעס שלי על אותה משפחה והילד המסכן שלהם רק גבר. אם רק היו משאירים את הבן החולה שלהם בבית! אז הוא לא היה שומע מגילה. לא נורא.

אוף, מרגיז.

היינו אצל הרופאה שקבעה שיש לו אבעבועות רוח והוא צריך להישאר בבית לפחות עד שבת.