בדיוק כשחשבנו שתם עידן ה"שרביטים", הגיע עוד שרביט מבית היוצר של "ישרא" שמי יודע כמה זמן הסתובב בין הבלוגים עד שהגיע לפרת משה שהחליטה להעביר אותו אליי.

מאיזושהי סיבה וכטיבם של שרביטים מעין אלו, השרביט אינו אופיטמי כלל וכלל ועוסק בנושא המפחיד: "פחד". אני מניח שאין דרך לכתוב על פחדים בצורה רצינית מבלי להישמע פסימי, אך ככה זה: כשאתה מפחד ממשהו, אתה לא יכול להיות אופטימי לגביו.

לכן, תסלחו לי בבקשה רבותיי וגבירותי אם בפוסט הזה לא אשמע אופטימי או שמח. בכל זאת, מדובר בפחדים.

ואלה הם פחדיי:

1. אני פוחד למות. זה לא מעסיק אותי בכל שעות היממה, אבל לפעמים באוטובוס אני חושש שמחבל יעלה ויפוצץ את כולנו או כשאני נוסע במכונית אני חושש מתאונה קטלנית ובדמיוני רצות מחזות נוראיים שלא הייתי רוצה לכתוב עליהם פה. יכול להיות שזה בגלל שאחי נהרג בתאונת דרכים.

2. אני פוחד מהעתיד התעסוקתי שלי. תמיד אני מתחיל לעבוד ואחרי זמן קצר, קצר מדי העניינים בעבודה מסתבכים. לא בגללי, תמיד בגללם. אבל איכשהו, יוצא מצב שאני לא מצליח לשמור על מקום עבודה יותר מכמה חודשים וזה מאוד מתסכל. אני תמיד שואל את עצמי אם אולי משהו בי לא טוב, אך בכל המקומות שעבדתי, סיבת סיום ההתקשרות לא הייתה בגללי. מפחיד אותי שלא אמצא מקום טוב שיעריך את כישוריי ויתגמל אותי כראוי ושאשאר בו לזמן ארוך.

3. מפחיד אותי המצב בארץ. יש מלחמה, קטיושות נורות לכל הארץ, אנשים נהרגים, חיילים ואזרחים נחטפים ונרצחים והסוף לא נראה באופק. לראש הממשלה יש רעיון להתכנסות, כשבצד השני רק מחפשים דרכים נוספות לטבוח בנו. זה מפחיד, זה מתסכל וזה מבעס.

אני מעביר את שרביט הפחד לשלוש בלוגריות:

עידית

שיר דמע

אזורה שני

תוספת מאוחרת 13:15 :

עכשיו שזה שלושת השבועות וכידוע, זה לא זמן טוב לישראל, מפלס הפחד רק עולה.

וגם, לפני כמה ימים אהרן (הבן שלי) אמר לי: "אבא, אני חושב שיקרה משהו לאוטו שלך".

"משהו טוב או משהו רע"? נדרכתי.

"משהו רע. אני חושב שמשהו יפול עליו". אמר אהרן תוך שהוא מותיר אותנו המומים ומפוחדים...