קוראי הקבועים ודאי זוכרים שביום העצמאות, הבן של השכנים של הוריי אשתי, שבר את המראה של המכונית שלי. סיפרתי כאן שאימו של הילד הבטיחה לשלם את הנזק ולאחר שביקשנו מהם את התשלום, השכן התנער מאחריות, אמר שלפי ההלכה הוא פטור מלשלם וסבר שכך הדין גם מבחינה משפטית. הוא אמר אז שישלם כנראה חלק מהסכום "לפנים משורת הדין", אך לא את הכל.

כעבור זמן מה, הלכתי לרב דוד לאו (רב העיר מודיעין והרב שעונה על שאלות בנושא הלכה באתר "מורשת") ושאלתי אותו האם השכן באמת פטור מלשלם לי.

תשובת הרב הפתיעה אותי. הרב לאו אמר שכלפי שמיים הוא חייב (כלומר, אחרי 120 כשיגיע לבית הדין של מעלה בשמיים, יחייבו אותו לשלם), אך אף בית דין (של רבנים) לא יכול לחייב אותו לשלם והוא אכן פטור מלשלם לי (כי זה ילד קטן שהזיק). הוא אמר שבני אדם לא צריכים להתנהג כך (ואני הוספתי שודאי שלא תלמיד חכם...) ושההתנהגות הנורמלית של בני אדם מחייבת אותו לשלם, אך אי אפשר לחייב אותו להתנהג כמו בן אדם.

שאלתי את הרב מה הוא מייעץ לי לעשות והוא אמר לבקש ממנו את הכסף ושאין לי ברירה אלא לקבל כמה שהוא מוכן לתת.

(אלה היו פחות או יותר רוח הדברים, אני מקווה שלא סילפתי את דברי הרב).

כחודשיים לאחר המקרה שהבן שלו שבר לי את מראת האוטו ולא שמעתי מילה וחצי מהשכן, ניגשתי לביתו בכדי לגבות את הכסף.

בפגישה הוא הסביר למה לדעתו הוא פטור מתשלום מכל הבחינות ורק כי הוא רוצה להיות בסדר איתי, הוא מוכן לשלם כמה שהבן שלו הזיק, כלומר, שווי של מראה לא חדשה (בניגוד למראה חדשה שזה מה שאני שילמתי עבורה 823 ש"ח).

התווכחתי איתו הרבה. רציתי שישלם מה שאני שילמתי, אך הוא קבע שמה שהבן שלו הזיק זה מה שהוא צריך לשלם ולא מה שאני שילמתי בכדי שתהיה לי מראה.

הוא העריך שמראה לא חדשה שווה 400 ש"ח וזה מה שהוא הציע לשלם.

השכן ואשתו, שמדי פעם נדחפה לשיחה, האשימו אותי שחניתי שם בכלל, כשאני יודע שילדים משחקים שם "וזה מקובל על כל השכנים". אני טענתי שמגרש חניה הוא לא מגרש משחקים ושזה מסוכן, בעיקר לילדים. הם המשיכו עם טענות שלא הייתי צריך לחנות שם בכלל ועוד כל מיני טענות שונות ומשונות, רק כדי לפטור עצמם מתשלום.

לאחר ויכוחים נוספים והתבצרות שלי בדעתי שהוא חייב לשלם לי כל מה ששילמתי, השכן הסכים לשלם 500 ש"ח. הוא טען שבזה שהוא משלם לי את הכסף הזה, הוא יודע שבגלגול הבא הוא לא יצטרך לשוב ולשלם לי את יתרת הסכום, משום שהוא סמוך ובטוח שהוא חייב לשלם רק מה שהבן שלו הזיק, כלומר כ-400 ש"ח ואילו הוא משלם אפילו יותר מזה.

הטיעון הזה, שיכנע אותי לבסוף להיענות לו ולהסתפק רק ב-500 ש"ח במקום ב-823 ש"ח שאני שילמתי. חשבתי לעצמי, שאם הוא כל כך בטוח שאם ישלם לי רק 500 ש"ח הוא לא יצטרך לחזור בגלגול הבא ולהשלים את הסכום, זה מספיק לי. אולי הוא צודק והוא באמת חייב לשלם לי רק 500 ש"ח?

זכרתי את דברי הרב לאו שאמר שאין לי ברירה אלא לקבל כמה שהוא מוכן לתת ולכן הסכמתי (בלית ברירה) לקבל מהשכן רק 500 ש"ח.

כעבור כשבוע, השכן היה מעורב בתאונת דרכים וריכבו ניזוק באלפי שקלים. כנראה שבשמיים קבעו שעליו להיפרד מיותר מ-500 ש"ח...