הפצצות חיל האוויר בלבנון הכרחיות להגנת המדינה והעם שלנו. זה משהו שחשבתי שיש עליו קונסנזוס בעם. כולם מבינים שאין ברירה וכדי להמשיך לחיות חייבים לתקוף את החיזבאללה וחייבים להילחם בחמאס כדי שאירגוני הטרור הללו יפסיקו לפגוע בנו.

אלא שלא כולם חושבים כך.

אתמול התקיימה הפגנה של "פעילי שמאל" נגד המדינה. הם קראו שם לראש הממשלה ולשר הביטחון "בוגדים" וקראו לנהל משא ומתן עם אירגוני הטרור במקום להילחם בהם.

מעניין שבתקשורת הגדירו את ההפגנה כהפגנה של "פעילי שמאל" ולא של "השמאל הקיצוני". מה, קיצונים יש רק בימין? אורי אבנרי כונה שם "פעיל שמאל" כאשר אין יותר שמאלני קיצוני ממנו.

מול אלפי המפגינים הקיצוניים, ניצבו שתי נשים, האחת מהימין ואחת מהשמאל והפגינו נגד המפגינים הקיצונים. בעלה של אחת מהן נלחם בצפון ובעוד הוא שם מגן על המדינה, מפגינים נגד פועלו שם אלפי מפגינים שמאלנים קיצוניים. היא לא יכלה לסבול זאת יותר ולכן קראה לחברתה המזוהה עם מפלגת העבודה והשתיים הלכו להפגין עם דגל ישראל אל מול דגלי פלסטין ודגלים אדומים קומוניסטיים.

מהר מאוד השתיים הרגיזו את המפגינים הקיצוניים הרבים שתקפו אותן והורידו להן את דגל ישראל. זה רק מראה איפה סדר הקדימויות שלהם: קודם כל דגלי פלסטין ורק אחר כך דגלי ישראל, אם בכלל (להפגנה הם לא הגיעו עם דגלי ישראל...).

אני רוצה לחזק מכאן את ידיהן של דנה ודנה, שתי המפגינות נגד המפגינים הקיצוניים, שהשכילו לעמוד מול אלו שלא הבינו עדיין שחייבים לעצור את הטרור ושאין עם מי לדבר בצד השני.