פוסט זה מיועד אלייך. כן, כן, אתה שם שקורא אותי מזה זמן והבין מי אני. אני מודה שלא ניסיתי יותר מדי להסתיר את זהותי, בכל זאת זה הבלוג שלי ואני רושם בו דברים אישיים עליי.

הבנת מי אני? יופי לך! אבל עכשיו תשמור את זה לעצמך. אין שום סיבה שתלך ותתפאר באזניי אחרים שאתה יודע מי זה "בחור טוב".

אולי עוד לא הבנת, אבל בלוג הוא יומן אישי שיש לו יתרון של תגובות. אודה על האמת, ואומר שהבלוג שלי מכיל הרבה קטעים שהם לא כל כך אישיים ומהווים מעין "טור" כמו בעיתון. אולם, לצד אלה אני מפרסם גם קטעים אישיים שעליהם אני לא מדבר אפילו עם חבריי הטובים ביותר. אני יודע שיש סיכוי שהם יגיעו לבלוג שלי, היות והוא מפורסם באינטרנט, אך אין שום סיבה שאתה תקל עליהם את המלאכה ותספר להם על הבלוג שלי. אם אני הייתי רוצה שכולם ידעו מי אני, הייתי מזדהה בשמי המלא כאן.

ישנם כאלו המכירים אותי וקוראים כאן, אך הם התחייבו שלא להוציא שום דבר ממה שקראו כאן אל מחוץ לרחבי הבלוג, ממש כפי שאני התחייבתי כלפיהם.

אם לא הבנת עדיין, זה מפריע לי שאתה מגלה לאחרים שיש לי בלוג ואת שמו של הבלוג שלי ואני דורש ממך להפסיק זאת.

במידה ואתה חש שאינך יכול לשלוט על יצר הפטפטנות שלך, אני ממליץ לך להפסיק לקרוא כאן כדי שלא תבוא לידי עבירה. אני לא רוצה לשים מכשול לפני עיוור.

בלוגים בכלל, הם לא כמו עיתון. אנשים כותבים שם את הסודות הכי כמוסים, את הכעסים והטרוניות שלהם ואת הרגעים המרגשים שחוו. הם חולקים אותם עם קוראים שלרוב, אינם מכירים אותם ולכן יכולים להשיא עצה או לתת כתף בעת הצורך.

הבלוגרים נהנים ממעטה אנונימיות ובדרך כלל נפתחים לאט לאט ומגלים עוד פרט על חייהם. אלה דברים מאוד רגשיים, אשר אם המעגל החברתי הקרוב שלהם היה יודע עליהם, קרוב לוודאי שהבלוג היה נסגר, וכבר היו דברים מעולם.

הבלוג שלי, אמנם לא כזה, אך גם אני מעדיף שהאנשים שמכירים אותי יידעו על הבלוג שלי רק ממני- אם בכלל.

סליחה מראש מכל מי שאולי נפגע מדבריי ובמיוחד מאותו אחד (או אחת)  שאליו כוונו הדברים, אין לי כל כוונה לפגוע, אף שכתבתי כאן דברים קשים.

אני בסך הכל רוצה ששריד האנונימיות האחרון שנשאר לי- יישאר שלי.