השבוע נציין שנה לגירוש גוש קטיף.

רק לפני שנה גירשו אותם מבתיהם בהיסטריה. לא היו פתרונות עבור המפונים, אבל לוח הזמנים קדם לכל וכך, רגע לפני תשעה באב פונה גוש קטיף.

עד היום, לחלק מהמגורשים אין פתרונות. רבים מהם מחוסרי עבודה, ממוצע הבגרויות שלהם ירד באופן דרסטי בעקבות האירועים והמשפחות חיות בדוחק מכביד.

השבוע ביקר ראש הממשלה אהוד אולמרט באתר "ניצן" (בפעם הראשונה מאז הגירוש?). הוא שמע על מצוקותיהם בתחום התעסוקה, החינוך והחקלאות והבטיח להם כי...

יפונו עוד ישובים.

מדהים איך הוא יכול להיות כל כך חסר טאקט. מכל האנשים בעולם, דווקא למגורשי גוש קטיף הוא מבטיח שיפנו עוד ישובים?

ובכלל, האם הוא לא השכיל להבין שכל נסיגה של ישראל מתקבלת אצל האויבים כרפיסות וכסימן לחולשה?

האם הוא לא הבין שמאז שעזבנו את לבנון החיזבאללה רק מילאו עוד ועוד מצבורים של תחמושת כדי לתקוף את ישראל?

האם הוא לא ראה איך החמאס השתלטו על חורבות גוש קטיף ושיגרו משם טילים לעבר ישראל?

אם נפנה עוד ישובים, מה זה יתן לנו? הרי ברגע שנצא משם, הערבים ישתלטו על הישובים הללו ותהיה להם עמדת תקיפה נוחה יותר לשאר חלקי הארץ.

כשאריק שרון הגה את תכנית ההתנתקות הוא הבטיח שזה יתרום לבטחון ושיהיו פחות אירועי טרור. דברים ברוח דומה הבטיח אהוד ברק כשיצאנו מלבנון.

כעת אנחנו רואים מה קורה באזורים שנטשנו. אז איך אפשר להמשיך בעיוורון מוחלט להבטיח שנפנה עוד ישובים? ועוד בלי תמורה?!

ימי "שלושת השבועות" הם ימים קשים לעם ישראל בכל שנה. על פי המסורת, ליהודים אין הצלחות מול גויים בימים אלו ולכן מומלץ לא לעשות עסקים איתם (וקל וחומר שלא מלחמות) בשלושת השבועות.

בכל שנה אני מרגיש באופן אישי ביש מזל בימים אלו. אבל אני מרגיש שהמלחמה הזאת תסתיים תוך שבועיים.

ט' באב יחול לקראת סוף השבוע הזה ואני מרגיש (בלי סיבה מיוחדת, סתם הרגשה פנימית שכזאת), שתוך שבועיים מהיום המלחמה תסתיים, והמזל יחזור לעם אחרי ט' באב.

אין לי איך לבסס את ההרגשה הזאת, כי היא לא מבוססת על שום דבר מלבד תחושה פנימית, אך אתם מוזמנים לבדוק אותי בעוד שבועיים.

בינתיים כל שנותר לנו לעשות זה להתפלל להצלחה ולהילחם בגבורה.