יום שישי. אני מדיח את הכלים ומאזין לגלגל"צ, כשאשתי נכנסת למטבח ומכבה את הרדיו.

"לא שמעת אותי צועקת?" היא שאלה.

"לא. מה קרה?" שאלתי אותה.

"יש לטאה בחדר שלנו. היא הייתה על המיטה, אבל העפתי אותה ועכשיו היא ליד הארון", אמרה אשתי.

"אז תוציאי אותה מהבית" אמרתי לה.

"אני לא נוגעת בה. אתה הגבר. אתה צריך להעיף אותה", אמרה אשתי.

עלינו לחדר השינה ולקחנו את אהרן כתגבורת. "רוצה לראות לטאה?", אמרנו לו והוא בא מיד.

אהרן מאוד אוהב חיות ובכל פעם שאנחנו הולכים לגן חיות הוא לא מהסס להאכיל וללטף את החיות בפינת הליטוף, בעוד אני שומר על מרחק סביר מבעלי החיים.

הגענו לחדר והתחלנו לחפש את הלטאה.

"הנה היא!" קראתי.

אשתי ברחה מהחדר ואהרן קפץ על המיטה.

"איפה?" אמרה אשתי, אחרי ששבה לחדר בזהירות.

"מאחורי הדלת" אמרתי ושוב אשתי יצאה מהחדר וסגרה את הדלת.

"אוקיי. מה עושים?".

"תיקח אותה ביעה ותוציא אותה החוצה" אמרה לי אשתי.

"את יותר טובה ממני בדברים האלה", אמרתי לה.

"לא, אני לא מסוגלת. היא מגעילה אותי", אמרה אשתי.

שלחתי את אהרן לפתוח את דלת המרפסת ונגעתי בלטאה עם המטאטא.

"אמא'לה היא זזה!" צרחנו.

הלטאה הספיקה לחמוק לתוך ארון הבגדים.

אשתי תפסה את המטאטא והכתה בדופן הארון.

"אהההה!" צעקתי.

"מה קרה? רק נתתי מכה לארון עם המטאטא" אמרה אשתי.

"אני מפחד" אמר אהרן.

הוצאתי שמיכה שהייתה מקופלת בתחתית הארון וניערתי אותה.

אין לטאה.

הוצאתי שמיכה נוספת ושוב לא מצאנו את הלטאה.

"היא בתוך הנעליים שלי!" ייבבה אשתי.

הבטתי בנעליים המרופטות וחשבתי ביני לבין עצמי שלא יזיק לה אם נזרוק את הנעלים האלו.

ואז הלטאה ברחה מהחדר.

"היא נכנסה לחדר של אלעד. עכשיו היא בטח מתחת למיטות ולא נמצא אותה" אמרה אשתי.

הזזתי כמה שקיות ופתאום ראינו את הלטאה.

שוב צרחנו ושוב אהרן אמר "אני מפחד".

"ממה אתה מפחד?", שאלתי אותו.

"אני מפחד מהצעקות שלכם" הוא ענה.

ניסיתי שוב לדבר על ליבה של אשתי ולשכנעה כי היא טובה ממני בגירוש מזיקים מהבית, אך היא לא נכנעה ודרשה ממני להיפטר מהלטאה.

חשבנו על דרכים יצירתיות לכלוא את הלטאה בפח וכך להיפטר ממנה אחר כבוד, אשתי אפילו הציעה לזרוק אותה לאסלה לאחר שתתפס, אך דחיתי אותה על הסף, גם משום צער בעלי חיים וגם מכיוון שאם היינו זורקים את הלטאה והיא לא הייתה יורדת כשמורידים את המים, לעד היינו נשארים עם לטאה צפה באסלה. תודו שזה לא מחזה נעים בכלל.

בינתיים אלעד התעורר משנתו ואהרן הכניס אותו בסוד העניינים. הוא סיפר לו שהייתה לו לטאה בחדר ושעכשיו אני מנסה להיפטר ממנה. השניים ישבו על מיטתו של אלעד מחובקים ומפוחדים.

לאחר שהבנתי שאין לי ברירה אלא להעיף אותה בעצמי מהבית, לקחתי מטאטא והתחלתי להוביל את הלטאה אל עבר הדלת הראשית. הלטאה זחלה על הקיר ואז על המדרגות.

ירדתי במהירות ותוך חירוף נפשי דילגתי מעל הלטאה בכדי לפתוח את הדלת הראשית כדי שכשהלטאה תגיע למטה היא תוכל לצאת מיד.

מאותו הרגע הכל כבר היה פשוט והצלחתי לגרוף את הלטאה עם המטאטא עד למטה ומשם החוצה.

בכניסה לבית, הלטאה איבדה את זנבה וכך, אחרי שטיטאתי אותה החוצה, מצאתי את הזנב שלה מתפתל ומקפץ בכניסה לבית.

הובלתי את הזנב אחר כבוד אל שאר גופו לכל תשואות הילדים שרצו אחריי.