"מחר יהיה לי היום הולדת?" שאל אהרן, כמעט בכל יום בשנה האחרונה. ובכל פעם, הסברנו לו שהתאריך עדיין לא הגיע ושבחודש אלול נחגוג לו ולאלעד את היום הולדתם (הם נולדו בהפרש של שנתיים ויומיים).

גם אלעד לא טמן ידו בצלחת ובתקופה האחרונה חזר על המשפט "יש יומולדת לאלעדי?".

וכך, היום המיוחל הגיע. אהרן הגיע לגיל 5 ואלעד לגיל 3.

הזמנו את חברי הילדים למסיבה בביתנו. אני קניתי בלונים ודגלי פו הדב שכתוב עליהם "מזל טוב", שתיה וממתקים והפתעות לילדים.

קישטנו את הבית בבלונים ובדגלים וערכנו את השולחן עם מפה ממותגת של מיקי מאוס וחבריו וצלחות של פו הדב ועליהן הממתקים.

כשכל החברים הגיעו, ערכנו משחקי חברה כמו משחק הכסאות (אלעד יצא ראשון וממש לא אהב את זה), משחק החבילה (כל הילדים התלהבו, קפצו ושמחו, עד שאלעד רב עם אחד מחבריו של אהרן על החבילה ונאלצנו להרגיע אותו), תחרויות ריצה של ילדים עם כפית בפה וסוכריה עליה שצריך לרוץ מקיר לקיר מבלי להפיל את הסוכריה, תחרות הכנסת סוכריה עם חוט שקשור למותניים לתוך בקבוק מלא במים ופעילות יצירתית (כל הילדים קישטו שופר מקלקר).

לאחר שאכלו מעוגת מיקי מאוס שאשתי אפתה, הילדים ישבו לצפות בסרט עד שהוריהם הגיעו לאסוף אותם.

תיכננו להכין פיתות עם חומוס או שוקולד כמו פעם, אבל בסוף ויתרנו על הרעיון לאחר שראינו שאין צורך בכך.

וידאנו שכל ילד זכה לפחות בתחרות אחת ותוגמל על כך באמצעות פרס ולסיום חילקנו לילדים שקיות הפתעה של יום הולדת.

הילדים שמחו ומאוד נהנו וגם אנחנו נהננו מאוד.