האחיין שלי חגג בשבוע שעבר את בר המצווה שלו.

אחותי תכננה את מסיבת הבר מצווה, בערך מאז הברית שלו. במשך שנים דשנו בנושא בארוחות משפחתיות איך ומה ומי ואיפה, ותמיד היו לאמא שלי רעיונות והמלצות ואני לא ידעתי שכל השנים שהם דיברו על הבר מצווה הזאת, שהם באמת מתכוונים ליישם את רוב מה שתיכננו.

וכך, כשאחותי חזרה מחו"ל לפני כחצי שנה, היא חזרה עמוסה בהפתעות לבר מצווה. כשאספתי אותה משדה התעופה, היא הפקידה בידיי קופסא גדולה שהכילה שוקולדים דמויי תפילין. אולם לא ראיתי אותם עד לשבת האחרונה, משום שהיא אסרה עליי לפתוח את הקופסא והייתי צריך רק להניח את הקופסא הגדולה במקפיא של הוריי (כאילו שיש להם מקום במקפיא להחזיק משהו חצי שנה, אבל מצד שני- עובדה שהם הסתדרו איכשהו).

אתם חושבים שזה מוזר? אחותי הגדילה לעשות ואף קנתה לבנותיה הקטנות שמלות לבר מצווה שנערכה בשבת האחרונה- לפני שנתיים(!!!) כשהייתה בארה"ב.

ואכן הבר מצווה הייתה מתוכננת לעילא ולעילא. הגענו לבית המלון שבו נערכה הבר מצווה כשעה לפני כניסת השבת.

ליד עמדת חלוקת המפתחות לחדרים, היו 2 מגשים עמוסים בעוגיות טובות, בסגנון שאחותי אוהבת. ידעתי מיד שהיא אחראית להן וזו לא יוזמה של המלון. העיקר שלאורחים שלה תהיה הרגשה טובה.

בכל חדר הייתה מונחת שקית עם עוגת שמרים טעימה, 2 בקבוקי שתיה, כוסות, מפיות, סכין לעוגה, תוכניה לשבת וסוכריות בצורת לגו שהיא הביאה מארה"ב לכבוד הבר מצווה. למה בצורת לגו? כי האחיין שלי מאוד אוהב לבנות דברים מקוביות לגו.

אולם התפילה שיוחד במיוחד לאורחי הבר מצווה הכיל סידורים רבים שהושאלו במיוחד לצורך הבר מצווה מבית הכנסת המקומי שאחותי מתפללת בו.

האחיין שלי נשא דרשה יפה מאוד בקור רוח מרשים יחסית לילד בן 13.

בחדר האוכל הפרטי היה מונח זר פרחים גדול ומרשים באגרטל ענק על כל שולחן. גיסי הביא את הפרחים והאגרטלים מחנות הפרחים במיוחד לצורך הבר מצווה. 

בנוסף, ליד כל צלחת היה מונח ברכון- מזכרת משבת הבר מצווה.

בסוף הארוחה הטעימה, כל ילד קיבל זוג סוכריות על מקל מיוחדות (כן, גם אותם אחותי הביאה במיוחד מארה"ב) עטופות בנייר צלופן וקשורות בסרט שעליו כתוב "מזל טוב בר מצווה" או משהו כזה. גם את נייר הצלופן והסרטים הם קנו במיוחד.

אני סבלתי מסינוסיטיס ולכן לא נשארתי לעונג השבת שהייתה מיד לאחר הארוחה, אך גם לזה הם דאגו. תהיו בטוחים.

למחרת, במהלך התפילה נשמעו צהלולים מבית הכנסת הסמוך. קרוביי האמריקאים, שלא היו רגילים לשמוע צהלולים, שאלו אם גם אצלנו זה יהיה. אמרנו להם שאם הם רוצים, הם מוזמנים לצהול כאוות נפשם. משום מה, הם לא עשו זאת.

כשהאחיין שלי סיים לקרוא יפה את הפרשה וההפטרה, המטירו עליו שקיות של סוכריות. כשילדיי הגישו לי את השקיות כדי לפתוח אותן עבורם, ראיתי שכל שקית בד הייתה קשורה בסרט שעליו היה כתוב "מזל טוב" ובפנים היו סוגים שונים של סוכריות.

לאחר התפילה, נערך קידוש קל ואז התפצלו האורחים לשיעורים שונים: שיעור לגברים, שיעור לנשים ושיעור לילדים. גם כאן לא שכחו את התכנון ובסיום השיעור לילדים, כל ילד קיבל קרמבו.

לאחר מכן, נערכה סעודת הצהריים. מחוץ לחדר האוכל  הוצבו פלקטים עם תמונות של נער הבר מצווה והיו שם אפילו כמה תמונות שאני הייתי בהם, כשעוד הייתי צעיר ויפה.

הפעם על השולחנות היו מפיות מיוחדות (לא מטעם המלון) וכל מפית הייתה קשורה בחוט מיוחד.

בסעודה השלישית, כל שולחן עוטר במספר קישוטים דמויי תפילין עשויות מעץ ובשוקולד בצורת תפילין שהזכרתי לפני כן.

האחיין שלי עשה סיום מסכת שהוא ואביו למדו יחד במשך תקופה ארוכה ושה"סיום" היה מתוכנן להיות בבר המצווה.

זה המקום לספר שהאחיין הזה בורך בהרבה כשרונות בלי עין הרע והוא גם זכה להיוולד להורים שדאגו מאוד למטען הרוחני שלו, לא פחות וכנראה שאף יותר מהמטען הגשמי שלו.

השבת כולה הייתה מלאה בדברי תורה ושיעורים מאלפים מדוברים מדופלמים (רב, פרופ', ד"ר ועוד...) וכולם שיבחו את נער הבר מצווה ומשפחתו שללא ספק הינה משפחה למופת. הלוואי עלי שאזכה להיות חצי ממה שהם.

כשכמה בני דודים קמו לברך את חתן הבר מצווה, הבן שלי נעלב שלא הזמינו גם אותו לבא ולברך והתרצה רק לאחר שנתתי לו משימה (בסיועה של אחותי): לחלק את שקיות המזכרת בהבדלה. כן, כן, גם בהבדלה הם חילקו מזכרות: שקית עם ערכת הבדלה הכוללת קופסת בשמים בצורת תפילין.

במוצ"ש האחיין שלי העביר מצגת שהכין לאורחים בנושא בית המקדש.

 וכשנפרדנו לשלום מאחותי, שאלתי אותה: "אין איזה מזכרת פרידה מהבר מצווה...?". וכולנו פרצנו בצחוק גדול.