אני שמח שאני דתי.

אני שמח שככה התחנכתי ושגדלתי ב"חממה" שבה חינכו אותי לשמור תורה ומצוות ולשמור על גדרי צניעות.

אני שמח שבכל המסגרות שבהן עברתי כולם פחות או יותר היו כמוני ומי שלא היה, היה עוף מוזר.

אני שמח שגדלתי בתמימות ושחשבתי שכל הדתיים והדתיות כמוני ושגם הם שומרים על כל מה שצריך לשמור.

אני שמח שבמסיבות שהלכתי אליהן לא היו ריקודים מעורבים ושהבנות הדתיות נראו כמו בנות דתיות, צנועות וחסודות.

אני עצוב שהיום ה"דתיים המודרניים" הולכים למסיבות- מסיבות של "דתיים" וה' ישמור מה שקורה שם.

אני עצוב שכשהלכתי פעם לחתונה של ידידה שלי, שהייתה איתי בשבט בבני עקיבא, הצלם הדתי ביקש ממני להתחבק עם ידידה נוספת והופתע לשמוע אותי מסרב.

אני עצוב שהידידה שהתחתנה הופתעה גם היא למשמע הסירוב שלי.

אני עצוב שבחתונה שלה לא יכולתי לרקוד כי כל הריקודים היו מעורבים.

הייתי עצוב לגלות שאני במיעוט גם בישראבלוג ושרוב הדתיים האחרים כן הולכים למסיבות, רוקדים מעורב, נוגעים.

אני באמת שמח שלא הלכתי בדרך הזאת. אני שמח שהחברה' שאני מסתובב איתם ושלמדו איתי בישיבת ההסדר לא עושים את הדברים האלו ושנשארה תקווה לתמימות שאולי עוד תחזור.