אני שונא את החורף.

כל כך קר שהעצמות קופאות וכשיורד גשם תמיד קורה לי שהשרוך פתוח וכך הוא נספג במים. מוזר, אני יכול להיות שנה שלמה עם נעליים קשורות, אבל ביום היחיד שיורד גשם ויש שלוליות, השרוך שלי תמיד ייפתח.

ובנוסף להכל, אני חולה.

בשבוע שעבר התחסנתי נגד שפעת, בעיקר כי אני ומחלות לא מסתדרים טוב יחד. אשתי תמיד אמרת שאני לוקח מחלות קשה מדי. (אולי זה כי אני פשוט רוצה להתפנק קצת כשאני חולה?).

ובכל זאת, השבוע קמתי עם כאב גרון חד. מאוחר יותר הרגשתי חולשה כללית, היה לי קצת חום והראש שלי הרגיש כאילו מישהו שם יד עליו ומונע בעדי מללכת. החלטתי לא ללכת באותו יום לעבודה, אך כשהתקשרתי להודיע שאני לא מגיע באותו יום, הם אמרו לי שאין בעיה שלא אבוא, רק שלא אשכח להביא פתק מרופא כשאחזור.

מה פתק מרופא עכשיו? זה אומר שאני צריך ללכת לרופא בשביל זה, ואין לי כח. חשבתי שאולי זה וירוס קצר ושלמחרת אוכל כבר לחזור לעבודה, אך לאחר שכמעט כל הלילה לא הצלחתי לישון והיה לי חום, החלטתי שבבוקר אסע לרופא שלי.

אמממה? הרופא שלי נמצא בעיר אחרת ואשתי אמרה שבשום פנים ואופן אני לא נוסע עד לשם במיוחד בשביל בדיקת רופא משפחה.

תכלס', היא צודקת, אבל אני פשוט אוהב את הרופא שלי, שמכיר אותי ואת השגעונות שלי כבר ולא מתייחס אליי כמו ההיפוכונדר שאני באמת.

במקום זה, בדקתי באינטרנט מהם שעות המרפאה של המרפאה הקרובה לאיזור מגוריי, ושמחתי לראות שיש קבלת חולים החל מ-6:30 בבוקר.

התקשרתי למראה ב-6:30 ושאלתי אם אוכל להתארח במרפאה שלהם. הם הסכימו והזמינו אותי לבוא מיד להיבדק.

כשהגעתי למרפאה, חיכיתי אולי דקה בתור ואז נכנסתי לחדרה של הרופאה החביבה שלאחר בדיקה קצרה פסקה שיש לי אנגינה ושהשקדים שלי מוגדלים. היא אמרה שכרגע יש מגיפת שפעת, אבל אצלי זה אנגינה, כנראה בגלל שהתחסנתי נגד שפעת בשבוע שעבר.

היא ציידה אותי במרשם לרפאפן (אנטיביוטיקה) וכששאלתי אותה אם אוכל ללכת לעבודה היום, היא אמרה שלא, משום שאני מדבק. איזה כיף!

היא ציידה אותי באישור מחלה על היום ואתמול ואני חזרתי לביתי שמח וטוב לב. אני באמת חולה! זה לא סתם בראש שלי.

הגעתי הביתה, נשכבתי על הספה ונרדמתי, עד שהייתי צריך לקחת את הילדים לגן.