ארז זוננשיין הזמין אותי להצטרף לפרוייקט האוהבים שלו. במסגרת הפרוייקט, כל הבלוגרים שנרתמו אליו, כותבים ביום אחד (22.5.04) פוסט אחד שמח. פוסט אחד שיוציא אותם מהשיגרה העגומה ויסביר למה בעצם טוב להם.

התלבטתי על מה לכתוב. בזמן האחרון שמחתי על הרבה דברים. על אחד מהם אפילו כתבתי פוסט שרק ברגע האחרון מחקתי אותו כי הרגשתי שלא שייך לכתוב על הנושא ששימח אותי. היות ומחקתי את אותו פוסט, הוא לא ייכתב מחדש (כנראה) ולכן אכתוב על משהו אחר.

אני כותב כאן כמעט שנה. אני לא חושב שבכל הזמן הזה כתבתי שרע לי בחיים. הסיבה היא שלא רע לי. נכון, היו לי צרות ומכשולים בדרך, אבל בסך הכל טוב לי.

גם כשנתקלתי בבעיות לא לקחתי אותן יותר מדי ללב ותמיד ידעתי לתת פרופורציות לדברים.

ב"ה החיים טובים. יש לי אישה וילדים שאוהבים אותי ואני אותם, כולנו בריאים וזה מה שחשוב. כל השאר זה פרטים קטנים ולא חשובים.

דפקו אותי פעם בקופת חולים? אז מה? לא קרה כלום. כמה רגעים של התעצבנות קלה וזהו. עברנו הלאה. נלמד לחיות עם השינויים. הייתי בחתונה ולא היה כיף? זה לא נעים, לא נחמד אבל זה חדשות של אתמול.

מה שאני מנסה לומר זה שבמהלך חיינו אנחנו חווים הרבה חוויות. לפעמים נדמה שהחוויה היא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, אבל לדעתי, אם זה לא עניין של חיים ומוות, תמיד יכול להיות יותר גרוע ואת זה תמיד צריך לזכור ולא לתת לחוויות הקשות והלא נעימות להשפיע עלינו.

תנו חיוך, החיים יפים!