לפני חג השבועות, אשתי הבטיחה להוריי שהיא תכין מספר תבשילים לחג.

התיכנון היה שאשתי תבשל אצל הוריי, אך זה לא הסתייע וכך מצאה אשתי את עצמה מכינה את כל התבשילים בביתנו הקט.

אלא שדלת התנור החלבי יצאה מהמקום ולא הספקנו להזמין טכנאי שיבוא לתקן אותה עד ערב החג.

אשתי התקשרה בבוקר שלפני החג וביקשה להזמין טכנאי.

"אין בעיה, זה יעלה לך 185 ש"ח... הוא יוכל לבוא ביום חמישי...".

"אבל יום חמישי זה מאוחר מדי! אני צריכה לבשל לחג!"

"אין מה לעשות".

אשתי חיפשה דרכים להסתדר וכעבור שעה, ניסתה שוב את מזלה עם חברת התיקונים.

הפעם, היא שיוותה לקולה טון מסכן במיוחד וקיוותה שהמוקדנית תרחם עליה ותשיג עבורה טכנאי שיסכים לבוא אלינו לפני החג.

אך גם הפעם, היא קיבלה תשובה שלילית. המוקדנית התנצלה ואמרה שאין טכנאי שיוכל לבוא בערב החג.

בצער רב, אשתי ניתקה והמשיכה לחפש דרכים יצירתיות לפתרון מצוקת התנור.

צלצול טלפון קטע את מחשבותיה. על הקו הייתה המוקדנית.

היא אמרה שיש טכנאי שיוכל להסביר לאשתי איך להחזיר את דלת התנור למקומה בטלפון. המוקדנית קישרה ביניהם ותוך כמה דקות אשתי החזירה את הדלת למקומה בזכות הטכנאי הטלפוני.

אשתי הכינה הרבה מטעמים טעימים (קיש בצל ירוק, מאפה תפוחי אדמה,פשטידת פטריות וחטיפי זיתים) היות ונאמר לנו שגם אחותי ומשפחתה יהיו אצל הוריי בחג. 

כשהגענו לבית הוריי התברר לנו כי אחותי ומשפחתה לא היו אמורים לבוא ולכן נשאר הרבה אוכל מהחג.

האוכל היה טעים מאוד וכולם שיבחו את אשתי ואמרו שזה יותר טוב ממסעדה.