בחדרי הישן, אשר שוכן בבית הוריי, ישנה מגירת סתרים אחת.

זו לא מגירה נסתרת, היא הרי נראית ככל המגירות, אך במגירה הזו יש את כל אוצרות ילדותי.

יש שם, למשל, את אוסף התמונות המצויירות שגזרתי מהעיתונים ושם מופיעים כל הדמויות המצויירות שאהבתי. את כולם גזרתי בזהירות רבה מהעיתונים והנחתי במעטפה לבנה שעם הזמן איבדה קצת מצבעה הבוהק.

יש שם שקיות מנויילנות עם כל המכתבים ששמרתי מימי בחרותי. בכל שקית יש מכתבים ממישהי אחרת שאיתה התכתבתי. יש גם 2 שקיות עם מכתבים מבנים, אך רוב המכתבים הן מבנות.

אחת מהן היא שירה, שאיתה התכתבתי מכיתה ח' עד כיתה י'. אל שירה התוודעתי לאחר שמצאתי את המודעה שלה בעיתון "משהו" שבו היא מחפשת ידיד להתכתב איתו ואני שמאוד אהבתי לכתוב ולא היה לי למי, פניתי אליה. מה שמצחיק בכל הסיפור הזה, זה שפניתי אליה כשנה לאחר שפרסמה את המודעה שלה. אך זה לא הפריע לנו להתכתב במשך תקופה ארוכה.

היא מאוד רצתה לפגוש אותי, אבל אני הייתי מאוד ביישן ולכן מעולם לא נפגשנו. שוחחנו גם כמה פעמים בטלפון ופעם אחת, כשהתקשרה לישיבה התיכונית שלי והייתי בשיעור חשוב שהיה אסור לי לצאת ממנו, מישהו בכיתה מקבילה עבד עליה שהוא זה אני ושוחח איתה כמה דקות עד שהבינה שעובדים עליה וניתקה.

מישהי אחרת שהתכתבתי איתה הייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ועל אף שמכתב ממנה היה מגיע רק פעם בכמה חודשים, תמיד הוא היה ארוך ומלא תובנות על החיים. אני חושב שבאיזה שהוא מקום היא ניסתה לכוון אותי למקומות גבוהים יותר. מאוד נהנתי להתכתב איתה. התכתבנו במשך שנים. לפני כחצי שנה רציתי להזמין אתה לקרוא בבלוג שלי, אך לא פגשתי אותה בכדי לעשות זאת. אולי אם אראה אותה שוב אעשה זאת.

ויש במגירה גם מכתבים ממערכות העיתונים השונות. כמו למשל, המכתב מ"צ'ופר" שקיבלתי ב-1990 ובו הם עודדו אותי להמשיך לכתוב וסיפרו לי קצת על מערכת העיתון שלהם (כנראה שזה היה בתגובה למכתב ששלחתי אליהם).

ואת המכתב מ"ראש1" שבו הם הודו לי על נסיוני להיות כ"נ שלהם, אך על אף הכשרון שגיליתי, הם החליטו לוותר עליי.

יש שם גם חוברת שזכיתי בה בזכות תשובות שעניתי על חידון בנושא ה-NBA שמנחם לס ערך במעריב.

ויש שם את הכרטיס למופע של מדונה שבו זכיתי בשנות ה-90 ושאמא שלי לא הרשתה לי ללכת אליו.

וקלפי בייסבול (על אף שלא הכרתי אף אחד מהשחקנים) וקלפי כדורסל של שחקנים טובים יותר מאלה שהיו בקלסר קלפי שחקני הכדורסל שלי.

ויש שם עוד שטויות, כמו מדבקות ועוד דברים ילדותיים שכאלה.

אולי באמת הגיע הזמן לפנות את המגירה הזאת מהבית של ההורים שלי.