כשהייתי צעיר יותר היה לי תחביב לזכור ימי הולדת. זכרתי את כל ימי ההולדת של כל החברים בשבט שלי בבני עקיבא. זכרתי גם את כל ימי ההולדת של כל מי שאי פעם שמעתי את תאריך יום הולדתו (כולל כוכבי קולנוע ושחקני כדורסל מה-NBA).

בכל פעם שהגיע יום הולדתו של אחד מהאנשים שידע שאני אמור לדעת את יום הולדתו, הם ציפו לשמוע ממני "מזל טוב" ואני לא אכזבתי אותם.

אבל את היום הולדת שלי, בדרך כלל לא זכרו. משום מה כולם זכרו שפרשת הבר מצווה שלי הייתה "נשא", אבל אף אחד לא זכר את התאריך המדוייק של יום הולדתי.

הכי מעצבן היה שלכמה בנות מהשבט שלי היה יום הולדת בסביבות תאריך יום הולדתי ואת תאריך יום ההולדת שלהן אף אחד לא שכח ורק את שלי שכחו. כמה נוח.

הייתה אחת בשבט שלי שבכל שנה ערכו לה מסיבת יום הולדת ובכל פעם חשבתי ש"הפעם יחגגו גם לי" או ש"זו בעצם אמתלה כדי למשוך אותי למקום מסויים ושם יחגגו לי יום הולדת" אך תמיד התבדתי.

עשו לי מסיבות הפתעה, אבל לא חברים מהשבט. חברים אחרים היו מארגנים את זה והחברים האמיתיים שלי הגיעו. בפעם האחרונה שארגנו לי מסיבת "הפתעה" הייתה ליומולדת 19 או 20 והזמינו גם את ה"חברים" מהשבט וגם את החניכים שלי. החניכים שלי הגיעו בהרכב מלא. מהשבט הגיעה רק מישהי אחת.

ולא שהם חסרו לי. גם ככה לא הגדרתי אותם בתור "החברה' שלי". היו לי חברים חדשים בישיבה וגם במקום מגוריי היו לי חברים חדשים.

במשך השנים הפסקתי לומר "מזל טוב" לחתני יום ההולדת. ניסיתי לשכוח את כל התאריכים, אך את רובם עדיין זכרתי. תמיד כשראיתי מישהו שחגג יום הולדת, החזקתי את עצמי חזק כדי לא לומר "מזל טוב". היו כאלה שעדיין איחלתי להם יום הולדת שמח, אבל לאלה שכבר לא הייתי כל כך בקשר לא איחלתי "יום הולדת שמח".

היו פעמים שאמרו לי "בחור טוב בטוח זוכר" ואני העמדתי פנים ששכחתי.

בגיל ההתבגרות יום ההולדת שלי היה יום של בעסה. העסקתי את עצמי יותר מדי במחשבות ובציפיות שיארגנו לי מסיבת "הפתעה" וכשלא היו עושים הייתי מתאכזב. אני זוכר שפעם אחת כן עשו לי מסיבת הפתעה שבטית.

משום מה ידעתי על המסיבה (כמו על כל מסיבות ה"הפתעה" שאי פעם ארגנו לי) והחבר שאסף אותי מהבית התנהג מוזר. משום מה הוא התעכב מאוד ועד שהגענו למקום המסיבה, האנשים שהיו שם וחיכו יותר מדי זמן אמרו כולם "מזל טוב" והתפזרו משם תוך 2 דקות. זו הייתה מסיבת יום ההולדת הכי קצרה בתבל, לדעתי.

אבל החברים האמיתיים שלי כן חגגו לי במשך השנים ואיתם היה כיף למרות שמאיזו שהיא סיבה גם אז אני זוכר שזאת הייתה תקופה של דיכאון בלתי מוסבר.

היום, יום ההולדת כבר לא יום של דיכאון ובכלל, אני חושב שימי הדיכאון שלי חלפו מן העולם וזה רק לטובה.