במסגרת הנושא החם של ישראבלוג, התבקשו הבלוגרים השונים לכתוב כמה עובדות אמיתיות ואחת שיקרית בכדי שהקוראים הנאמנים שלהם יוכלו לנחש איזו מהמעשיות היא בדיה ואיזו אמת לאמיתה.

אני חושב שהרעיון מדליק, הבעיה היא רק לחשוב על דברים מעניינים שעשיתי ושעדיין לא כתבתי עליהם בבלוג.

בסופו של דבר הצלחתי להעלות בחכתי כמה רעיונות, חלקם אמיתיים וחלקם לא. עליכם לזהות מה אמיתי ומהו שקר ולכתוב זאת בתגובות, רצוי עם נימוק.

בפוסט הבא אחשוף מה אמת ומה שקר.

להלן המעשיות:

1. השתתפתי בסרט סטודנטים ששודר בערוץ 2. אחד מחבריי, סטודנט לקולנוע, הכין סרט במהלך לימודיו וגייס אותי לאחד התפקידים. לאחר שהסרט הוקרן בערוץ 2, ניגשו אלי אנשים ברחוב ושאלו אם אני השחקן מהסרט. באותם רגעים הרגשתי כמו סלבריטי לרגע ושמחתי שזיהו אותי משם.
2. אשתי ואני דרדרנו מכונית לתהום. לפני כמה שנים, היינו צריכים לצאת מחניון כלשהו, אך מכונית חנתה בכניסה לחניון וחסמה את היציאה. היות ומיהרנו והרכב היה פתוח (אבל בלי מפתחות), החלטנו להזיז את האוטו החוסם מעט קדימה בכדי שנוכל לעבור. אשתי, שלא היה לה רשיון נהיגה באותה עת, נכנסה לכסא הנהג ואילו אני ניגשתי אל מאחורי האוטו והתחלתי לדחוף את האוטו, כשאשתי שמה את ההילוך ב"ניוטרל" ולחצה על דוושת הגז. לפתע, האוטו החל להתקדם ולא הצלחתי למשוך אותו לאחור. צעקתי לאשתי "תעצרי! תעצרי!" אבל היא לא הצליחה לעצור וכך האוטו הדרדר אל תהום קטנה עד שנעצר בכוחות עצמו. כל כך מיהרנו ונבהלנו שפשוט... ברחנו מהמקום. כעבור דקות אחדות התקשרנו למכר שגר באיזור בכדי שימסור את פרטינו לבעל הרכב. בעל הרכב טען לפגיעה בשאסי ושילמנו לו 2,000 ש"ח כדי לתקן את הרכב, אף שלא האמנו שזה אכן הנזק.
3. כשהייתי בכיתה ו', יצאתי למחנה בני עקיבא. זה היה קצת אחרי שאבחנו אצלי את מחלת הסכרת ונזקקתי לזריקות אינסולין קבועות. באחד מלילות המחנה, הייתי כל כך עייף מהטיול שהיה באותו היום שלא היה לי כח ללכת ולהזריק לעצמי זריקת אינסולין. המדריכה, שראתה אותי הולך לישון, ניגשה אלי ושאלה אותי אם הזרקתי לעצמי. שיקרתי לה ואמרתי לה שהזרקתי לעצמי, במחשבה שכל חיי עד לפני כמה חודשים הסתובבתי בלי זריקות בכלל ולכן לא חשבתי שיקרה לי משהו בגלל שלא הזרקתי לעצמי. למחרת לא הרגשתי טוב והקאתי מספר פעמים. לא סיפרתי לאף אחד מה הסיבה האמיתית לכך שלא הרגשתי טוב וחזרתי הביתה מוקדם במקום להישאר עוד כמה ימים עד לסוף המחנה.
4. כשהייתי בשיעור א' (השנה הראשונה בישיבת ההסדר), יצאתי עם כמה חברים לטיול. באיזהשהו שלב הבנו שכבר מאוחר ולא הספקנו לעשות שום דבר. זה היה בערב שביעי של פסח והיינו צריכים להגיע הביתה לפני שהחג ייכנס. לכן, הגיתי את הרעיון המטורף שבמקום לטייל בכל מקום, פשוט נעצור את הרכב בכל מיני אטרקציות, נצטלם, ונמשיך ב"טיול". הרעיון היה שגם ככה לא זוכרים יותר מדי מהטיול ומה שחשוב זה התמונות ולכן באמת עברנו מנקודה לנקודה באיזור הכרמל, הצטלמנו והמשכנו ב"טיול". הגעתי הביתה רגע לפני החג ואני לא יודע אם חברי הגיע הביתה בזמן, משום שהיה צריך להמשיך עוד חצי שעה לביתו.