אחרי שאיתגרתי אתכם בשלוש מעשיות אמיתיות אודותיי ועוד מעשייה שיקרית אחת, התלהבתי מהרעיון והחלטתי לאתגר אתכם בשנית ולפרסם כאן עוד כמה מעשיות שחלקן אמיתיות וחלקן לא.

עליכם לנחש מה האמת ומה השקר במעשיות הבאות. בפוסט הבא אפרסם את התשובות האמיתיות.

1. במהלך לימודיי בישיבת ההסדר, ברחתי עם עוד כמה חברים מהישיבה לכמה ימים ועשינו טיול ברמת הגולן. התירוץ שלהם לטיול היה שהם היו לפני המשך השירות הצבאי שלהם והיו צריכים לנקות את הראש לפני שהם חוזרים לצבא (ולא היה להם חופש בין זמן הלימודים בישיבה לזמן השירות הצבאי) ולכן יצאנו לכמה ימים ברמת הגולן. עשינו שם את הזכי, ישנו על שפת הכנרת ועשינו מסלולים שונים. אה, שכחתי לציין שלי לא היה שירות צבאי נוסף (בניגוד לחבריי) ולמעשה יצאתי לטיול בשביל הכיף.
2. במהלך שנת הנישואין הראשונה שלי, רבתי עם אשתי בגלל משהו מטופש. בעקבות הריב, הלכתי לישון אצל חבר בעיר אחרת ותירצתי לו את הלינה שלי אצלו בכך שנגמרו האוטובוסים לעיר שגרתי בה ולכן "נתקעתי" בעיר שלו. הוא הציע להסיע אותי לביתי, אך אני סירבתי ואמרתי לו שאני לא רוצה להטריח אותו ושזה בסדר גמור שאשאר אצלו באותו לילה. למחרת שבתי לביתי והשלמתי עם אשתי.
3. קצת אחרי שעזבתי את ההדרכה בבני עקיבא, הכנתי סרט על הסניף שלי, אבל זה לא היה סרט דוקומנטרי, אלא סרט עלילתי. העלילה הייתה מבוססת על הוונדליזם שנעשה בסניף בתקופה שקדמה לסרט ולכן בסרט הקצר שהכנתי ראו איך מגיעים כמה פוחזים לסניף, הורסים אותו ואז נוטשים את המקום. למחרת, הגיעה הקומונרית (רכזת סניף) ומזדעזעת ממה שקורה שם. עד שאחת המדריכים מעלה רעיון מיוחד. הרעיון הוא שכמה בחורים חסונים, חמושים בחולצות תנועה של בני עקיבא ובמשקפי שמש סטייליסטיות יתחבאו בפינות שונות בסניף (כמו על הגג) וכשיגיעו הונדליסטים, הם יתפסו ותם ויעיפו אותם מהסניף. ואכן, זה מה שקורה ויש סצינה אחת שרואים מישהו עף מהדלת, כמו גם סצינה ששיכת לקטע ההרס שב רואים דלת נעקרת ממקומה ונופלת. לאחר שה"חברה' הטובים" מעיפים את הונדליסטים מגיעה מישהי שמודה להם ואז אחד מהם אומר משהו כמו: "זה באמת שום דבר, אבל אתם יכולים לעשות את זה לבדאם רק תשמרו על הסניף". מאוד הופתעתי מרמת שיתוף הפעולה של כל המשתתפים ששעו לכל בקשותיי. החברה' "הונדליסטים" סיפרו לי אחר כך שהם מאוד נהנו להרוס את הסניף...
4. לפני כמה שנים נסעתי עם שני חברים לטיול בצפון. לקחנו את האוטו של אמא שלי, בגלל שזה היה רכב של העבודה שלה (ולכן הדלק על העבודה). בגלל שהנסיעה הייתה ארוכה, כל אחד מאיתנו נהג חלק אחר מהזמן (חוץ מחבר אחד שלא היה לו רשיון נהיגה). לאחר שאני סיימתי את חלקי כנהג, עברתי למושב האחורי וחבר אחר תפס את כסא הנהג. לאחר זמן מה החבר נרדם על ההגה וסטינו לצד הדרך. החבר שישב לצידו צעק את שמו של הנהג והעיר אותו כך. הנהג בלם וכולנו נבהלנו כהוגן. החלפתי אותו בכסא הנהג מאז ועד סוף הנסיעה.

מעניין, מכל הסיפורים בפוסט הזה ובפוסט האמת והשקר הקודם, זה נשמע כאילו אני כל הזמן רק מטייל, מה שממש לא נכון. מעניין אם הסיפורים שכתבתי בפוסט הזה נכונים... מה אתם חושבים?