בערב שבת, שמעתי מחבר ששמע מחבר שלו משהו יפה לפורים והחלטתי לשתף אתכם בו.

תחילה הוא פתח ואמר שלומדים ש"המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" ממרדכי היהודי ואסתר המלכה שכשבגתן ותרש זממו להרוג את המלך, אסתר סיפרה בשם מרדכי על המזימה ובזכות זה באה גאולה לעם ישראל.

מכאן לומדים שבכל פעם שאומרים משהו שמישהו אחר אמר אז צריך להזכיר את השם של מי שאמר את זה וכך תבוא גאולה לעולם. הוא אמר את זה, כדי שיוכל לספר לי מי אמר לו את המשך דבריו.

על אף כל זה, אני לא אזכיר לא את שם החבר ולא את השם של מי שאמר זאת לו, מכיוון שלמיטב ידיעתי שניהם לא יודעים על הבלוג, ואתם לא מכירים אותם, וזה גם לא ממש קשור להמשך הדברים ולכן שמותיהם שמורים במערכת הבלוג.

חברי המשיך את דבריו ואמר שבכל השנה, כשאביונים מבקשים צדקה, אז בודקים כל מקרה לגופו ואם המקרה מוצדק- נותנים לעני צדקה.

חוץ מאשר ביום אחד- פורים. אם אביון דופק על דלתנו ומבקש צדקה בפורים, אז נותנים לו בלי לחשוב פעמיים ולא בודקים אם הוא באמת עני ואביון או לא.

מכאן ניתן להסיק שאם אנחנו נדפוק על דלתו של הקב"ה ונבקש משהו- הוא לא ישיב את פנינו ריקם, נכון?

לכן, לתפילה בחג הפורים יש סגולה מיוחדת ואם נתפלל בכוונה גדולה בפורים, הקב"ה לא ישיב את פנינו ריקם וכל משאלות ליבנו יתגשנו לטובה.

חג פורים שמח!