"אתה יודע" אמר לי אמש ש', ידידי הטוב משכבר הימים שרבות נכתב עליו בתחילת ימי הבלוג הזה, "יש לך השגחה פרטית".

"השגחה פרטית?" התפלאתי.

"כן, כן, השגחה פרטית." הוא המשיך ואמר: "הרבה אנשים בכלל לא יודעים אם הם נמצאים במקום העבודה הנכון שלהם וכל חייהם עוברים מבלי שידעו בכלל אם הם בתחום הנכון ובמקום הנכון. אבל אתה- לך יש השגחה פרטית. ה' מראה לך בדיוק איפה לא להיות ולא לעבוד".

"נכון" הסכמתי איתו. "כל כך הרבה פעמים הוא הראה לי איפה לא לעבוד. הייתי רק רוצה שפעם אחת יראה לי איפה כן לעבוד".

וכך הסתיים לו אתמול הרומן עם מקום העבודה האחרון שלי. כל כך הרבה תקוות תליתי בו בהתחלה, אך לאחר שנסגר הפרוייקט שעבדתי עליו, עברתי לפרוייקט אחר.

"זה לא בשבילך" חזרו ואמרו לי סובביי, גם בעבודה וגם מחוצה לה. "לך, חפש לך מקום אחר, שבו יכירו בכישורייך" ואני בדקתי קצת, רחרחתי פה ושם, אבל בסוף נשארתי. עד אתמול. ידעתי שזה לא בשבילי, אבל רציתי להמשיך עוד עד שבאמת יהיה לי משהו טוב יותר ביד. לצערי, עזבתי בלא כלום.

עוד דלת נסגרה אחריי אתמול. דלתות רבות ודאי ייפתחו בפניי בעתיד. אני מקווה שאבחר הפעם בדלת הנכונה.