"לאהרן יש מבנה פנים של ליצן" אמרה לי אשתי בזמן שצפינו עם הילדים בסרט DVD של ליצן.

"נכון" הסכמתי איתה, " יש לו חיוך גדול כמו של ליצן" וכבר דמיינתי אותו בפנים מאופרות כשל ליצן ובתחפושת תואמת.

אהרן צפה בסרט וצחק בקול, נהנה מכל רגע.

"אהרן, בשנה הבאה תתחפש לליצן" אמרתי לו.

"למה?" הוא שאל ובבת אחת נמחק החיוך מפניו ובמקום חיוך פניו נסכו הבעה האומרת "למה? מה עשיתי?".

"טוב, טוב, אתה לא חייב להתחפש לליצן בשנה הבאה" אמרנו שנינו וצחקנו.