פרשת השבוע עוסקת בעיקר בפרשת המרגלים. הפעם אשתי כתבה את דבר התורה:

הפרשה המעניינת הזאת, האקטואלית תמיד, מתחילה עם ציווי ה' לשלוח "אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל". שני אנשים מאוד מעניינים בולטים בפרשה לעומת האחרים והם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. למי שלא זוכר את הסיפור, הנה רענון קצר:

הקב"ה מצווה את משה לשלוח אנשים לתור את הארץ. האנשים שנבחרים הם נציגים מכל שבט – 12 אנשים, ביניהם יהושע בן נון לשבט אפרים וכלב בן יפונה לשבט יהודה. הם תרים אותה, וחוזרים אחרי ארבעים יום. והדיווח, בלשון ימינו "ארץ יפה אבל... לא שווה. "ויוציאו דיבת הארץ" (מכאן הפסוק המפורסם "ארץ אוכלת יושביה"). העם שומע הכל ומתחיל לבכות בכי גדול ולהתלונן.

ה' הבטיח לעם שהוא יוביל אותם לארץ זבת חלב ודבש, אולם המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ ביטאו בכך חוסר אמונה בקב"ה. יהושע בן נון וכלב בן יפונה נבדלו מן המרגלים והתריסו כנגדם על חוסר אמונתם בה'.

מיהם יהושע וכלב?

את יהושע מזכירים רק פעם אחת לפני פרשה זו – בפרשה הקודמת (בהעלותך) כשאלדד ומידד מתנבאים במחנה ויהושע רץ לספר למשה שיכלאם. חז"ל אומרים שהם התנבאו שמשה ימות לפני הכניסה לארץ ויהושע ינהיג את עם ישראל אחריו, וכדי שלא יחשדו ביהושע שיש בו שמץ הסכמה לנבואה, הגיב כך.

יהושע מוכר כנער משה, משרת משה. יהושע הוא המתלמד של משה. הזכרתו כמשרת נועדה רק כדי להראות גדולתו -  הוא האדם הכי קרוב למשה והתלמיד הכי חכם שלו. הרמב"ן נותן לכך הוכחה משמו של יהושע בן נון: "בינון" מלשון "בינה".  יהושע לא מתבטא בשום מקום נוסף חוץ משתי הפעמים האלו, ומדוע? כל  עוד אין הדבר נוגע אליו ישירות, הוא אינו מתבטא כיוון שמשה הוא המנהיג והוא הסמכות העליונה בעם ישראל. אך כשהדברים נוגעים אליו, ונגרם חילול ה' כמו כאן  או ערעור בסמכות משה – רק אז הוא מדבר. כלב בן יפונה מוזכר רק כאן. להבדיל מיהושע שקיבל ברכה ממשה רבנו עוד לפני שהגיע לארץ (ולכן כבר הייתה לו "הגנה"), כלב בן יפונה נשמר מעצת המרגלים בזכות שהלך להתפלל על קברי האבות בחברון ולא הייתה לו "הגנה" מוקדמת מעצת המרגלים.

לכן, כלב בן יפונה זכה לעלות לארץ ישראל וקיבל את חברון כנחלתו. לעומתו, דור המדבר ששמע לעצת המרגלים ובכה בכיה גדולה, לא זכה להיכנס לארץ ישראל ובגלל חטא זה נדדו בני ישראל 40 שנה במדבר.

"'ויבכו העם בלילה ההוא', אותו הלילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות" (תענית כ"ט, א').