אתמול שוחחתי עם חבר שעובד במשרד פרסום. הוא רצה שאבוא לשם לתת הרצאה על בלוגים ואסביר להם איך בלוג שנפתח לפני כמעט 4 שנים עדיין מצליח לשמור על הפופולריות שלו.

למען האמת, שכחתי לגמרי שסיפרתי לו פעם על הבלוג שלי. אבל הוא זכר, למרות שהוא לא קורא כאן (למיטב ידיעתי). אמרתי לו שאני אחשוב על זה.

ואז באמת התחלתי לחשוב על זה.

במקביל, קיבלתי הודעות נאצה שאת חלקם מחקתי ובהם קריאות להשיג חיים, לצדד תהיות של מה בחור בן 28, דתי ונשוי עושה בישראבלוג? אין לי משהו יותר טוב לעשות בחיים?

לזאת ששאלה אותי את זה, אמרתי שאני אוהב לכתוב. וזה נכון. בניגוד להשערות שהועלו בתגובות, אני לא חנוך דאום ואין לי טור בעיתון, אז זה בעצם המקום היחיד שיש לי להתבטא בו בחופשיות עד שאקבל הצעה  נדיבה מאחד העיתונים לכתוב עבורם (ועבור חופן מרשרשים ).

אך האם זאת סיבה מספקת להישאר כאן? נניח שעבורי התשובה היא חיובית. מה לגביכם, הקוראים? למה אתם נשארים כאן? אם אני מציץ בבלוגים האחרים שברשימת "הפעילים", אני לא רואה עוד בלוג כמו שלי.

אם כך, אין נוסחה בטוחה להצלחה. זאת אומרת, אולי יש- לפרסם תמונות או לכתוב על סקס. יצר המציצנות יביא לבטח מבקרים רבים שירצו לראות ולקרוא על מעללי הבלוגר בחדר המיטות ועם חבריו.

אך בבלוג שלי אין את הדברים האלה. אז מה גורם לכם להישאר כאן ולחזור לכאן שוב ושוב?

למה מגיעים לכאן, כמו שמישהי ציינה בפניי, קוראים מכל הגילאים?

אולי תאמרו שאני מוכשר- שיש לי כשרון כתיבה. אולי, אך יש מוכשרים ממני ובכל זאת אין אצלם כמות נכבדה כל כך של קוראים.

איך קרה שכמעט תמיד בתגובות יש דיונים בין מגיבים שונים (בדרך כלל בהשתתפות שיר דמע היקרה) על נושאים חשובים?

איך זה שבדרך כלל לא מגיבים כאן בתגובות נאצה ושומרים על תרבות הדיבור? ואם מישהו חורג מהכללים הלא כתובים האלה, תמיד יהיה מי שיאמר לו שכאן מדברים בלשון נקיה.

אני באמת לא יודע להסביר איך הבלוג הזה כל כך פעיל לאחר כמעט 4 שנים, ויותר מזה, אני לא יודע להסביר איך לשכפל את ההצלחה ולגרום לבלוג חדש לעשות זאת.

אני יודע שכתבתי בעבר כמה מדריכים להפיכת הבלוג לפופולרי ולכתיבת קטעים טובים, אבל עם יד על הלב- אני לא מכיר עוד בלוג כמו שלי ויחד עם זה לא יודע מה סוד ההצלחה של הבלוג.

אולי לכם יש רעיון?

אשמח אם תספרו למה אתם ממשיכים לקרוא כאן ומה גורם לכם לרצות לחזור לבלוג ולקרוא את הפוסט הבא שלו.