בתחילת הפרשה עדת קׂרח מתרעמים על משה ואהרן: "ויקהלו על משה ואהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'"? (במדבר ט"ז, ג').

הם אומרים למשה ואהרן שהם לקחו לעצמם יותר מדי. גם את הכהונה (אהרן) וגם את המלכות (משה). הם טענו בפני משה ואהרן שכל העם היה במעמד הר סיני וכולם קיבלו את התורה, אז למה אם משה לקח  לעצמו את המלכות (הנהגת העם) הוא נתן לאחיו את הכהונה?

משה שומע את זה ונופל על פניו. רש"י מדמה את זה לבן מלך שסורח פעם ועוד פעם וכל פעם יש למלך מישהו שמפייס אותו מהצד ומרגיע אותו, אבל בפעם הרביעית הוא כבר לא יכול לפייס את המלך כי חלאס- זה כבר פעם רביעית!

אותו דבר משה שפייס את הקב"ה שלוש פעמים ועכשיו זאת הפעם הרביעית.

משה אומר לעדת קרח להקריב קטורת ומי שה' יבחר הוא השליח של ה'. משה משתמש במילים "...והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש רב לכם בני לוי" (במדבר ט"ז,ז'). רש"י מפרש את המילים "רב לכם" כך: שלקחתם על עצמכם דבר גדול מדי, לחלוק על הקב"ה.

משה השתמש באותה מטבע לשון שעדת קרח השתשמשה בו בפסוק ג'. גם הם אמרו לו ולאהרן "רב לכם" ולכן הוא החזיר להם במילים "רב לכם".

שמעתי מהרב שלי רעיון שמשה נענש על כך.

בפרשת "ואתחנן" הוא רוצה להיכנס לארץ ואז הקב"ה עונה לו: "...רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". מספיק לך מה שראית, אתה לא צריך גם להיכנס לארץ.

אנחנו לומדים מזה דבר גדול. אדם צריך להסתפק במועט, אבל בכל מה שקשור לאחרים אסור לו לומר להם להסתפק במועט, וזה מה שמשה עשה. הוא אמר לעדת קרח להסתפק במה שיש להם, הכהונה והמלכות גדולים עליכם. ולכן משה נענש והקב"ה אמר לו "רב לך" ולכן לא נכנס לארץ.