השבוע אהרן החליט להפתיע אותנו וסידר את החדר שלו בעצמו.
הוא הציע את המיטות, סידר את הבגדים בארון ואסף את כל הצעצועים מהריצפה. לבסוף קרא לנו לראות את התוצאה.
לאחר שאמרנו לו כל הכבוד על ההפתעה הנעימה, הוא סיפר לנו שהוא הוסיף עוד לבנה בבית המקדש, משום שעשה מצוות.

במסגרת אירוע משפחתי (זבד הבת לאחיינית שלי) שהיה לנו ביום העצמאות, אהרן ביקש לשיר שיר לכבוד בת דודתו החדשה. הוא תפס את המיקרופון ובביישנות שר "היום יום הולדת". לאחר שסיים את השיר, הוא פלט אוויר ואמר שהיה קשה. אולם התגובות הטובות שקיבל מכל המשפחה עודדו אותו וכך, הוא מצא את עצמו עולה בבטחון מלא ושר הדרן לקול מחיאות הכפיים של האורחים באולם. הוא שר את "לך אתן את הארץ הזאת" והאורחים באולם התמוגגו והתרגשו. מה שבטוח זה שאת הכישרון המוזיקלי שלו הוא לא ירש ממני...

לילדים שלי הייתה משחת שיניים של אורביטול. משחת השיניים הזו, היא בטעם תות. משום מה, אשתי מעולם לא אהבה את המשחה הזו ותמיד דחקה בי לקנות משחה אחרת לילדים.

יום אחד, משחת השיניים נעלמה. חיפושים נרחבים אחריה העלו חרס וכך מצאתי את עצמי בוחר משחת שיניים חדשה לילדיי. טיילתי עם אלעד ליד מדף משחות השיניים והוא בחר באריזת משחת שיניים של אלמקס לילדים המעוטרת באיורי "לוני טונס" (טוויטי, באגס באני ועוד).

כשהגענו הביתה הילדים שמחו שיש להם משחת שיניים חדשה (הם תמיד שמחים שיש משהו חדש- ממש כמוני) והשתוקקו לטעום ממנה.

כשמרחתי לאהרן את משחת השיניים על מברשת השיניים שלו, הוא פשוט נגעל. אמרתי לו שככה זה גם עם משחות שיניים של מבוגרים ושככל שהטעם נוראי יותר, ככה המשחה יותר בריאה (כמה בריאה יכולה להיות משחת שיניים בטעם תות?) וזה שיכנע אותו לצחצח במשחה של אלמקס באותו יום. למחרת, כבר לא הסכים לצחצח במשחה הזו ודרש שאקנה לו רק את המשחה של אורביטול שאותה הוא אוהב.

הדעה של אריאל לא הייתה שונה בהרבה. ברגע שהמשחה נכנסה לפיו הוא צרח וברח משם ולא הסכים להכניס את משחת השיניים של אלמקס לפה שלו. גם למחרת, התגובה שלו הייתה דומה(לדכותם ייאמר שגם אני מתעב את משחת השינים של אלמקס (הגירסה הרגילה) ולא מסוגל להכניס אותה לפי).

ורק אלעד, כשטעם את המשחה של אלמקס אמר "אמממ... טעים!" וביקש עוד.

אלעד הלך איתי לתפילת מנחה בשבת אחר הצהריים. באמצע התפילה הוא אמר שהוא רוצה ללכת לאהרן (שלא בא איתנו לבית הכנסת).

"אתה לא יכול ללכת לאהרן" אמרתי לו.

"כן, אני כן יכול!" אמר אלעד והדגים לי איך הוא יכול ללכת בשתי רגליו.

בפעם הבאה כדאי שאדייק יותר ואומר לו שהוא "אינו רשאי ללכת לאהרן".