בגליון יום שישי של עיתון "מעריב" ניתנה הכותרת הבאה בעמוד הראשון: "סליחה, טעות בדרשה של הבר מצווה" עם הפניה לעמוד האחרון לכתבה המלאה.

בכתבה עצמה, הכתב מספר על ילד מרעות שהתכוננן לקריאת פרשת הבר מצווה ואף הכין דרשה אלא שבמקום להתכונן לפרשה הנכונה, הכינו אותו לפרשת "במדבר" במקום לפרשת יהונתן שאותה היה צריך לקרוא. הכתב מספר שהרב לאו התיר לנער לקרוא גם את פרשת במדבר בכדי למנוע עוגמת נפש למשפחה, אך הם עדיין תובעים מהחברה שלימדה את הנער לקרוא בתורה 2,000 ש"ח.

אבא שלי הפנה את תשומת ליבי לשם הפרשה שלכאורה הנער היה אמור לקרוא- פרשת "יהונתן"... אין פרשה כזאת!

עריכה 17:10:

אורי אורבך כתב על זה ב-YNET. אם כי, בשונה מאורי אורבך, אני לא התייחסתי לנושא הכותרת בעמוד הראשי (ששם היה כתוב "דרשה" ולא "פרשה") בגלל שבקריאה שניה של הכתבה ראיתי שהכותב התייחס גם לקריאה בפרשה וגם לדרשה.

אלמוניני כתב על זה בבלוג שלו ואף סרק את הכתבה ובאדיבותו אני מוסיף אותה לקטע שלי:

לפני כמה שנים, במסיבת "שבע ברכות" נפגשתי עם שוקי, שהיה הגאון של השבט שלי בבני עקיבא. אני זוכר שבבית הספר היסודי הוא נהג לקרוא אינציקלופדיות לפני השינה.

בכל אופן, ישבנו סביב לשולחן ושוחחנו מעט ושוקי השתמש במילים כל כך גבוהות, שלא ידעתי אם הוא רציני או לא ובכל מקרה לא הבנתי על מה הוא מדבר בכלל. אולי זה פשוט מעיד על בורותי, אבל אני ממש לא מבין למה אנשים משתמשים במילים שאף אחד לא מבין אותם מלבדם.

בשבת, נתקלתי במאמר של גם (גבריאל מוקד) במוסף השבת של עיתון "מקור ראשון". כשקראתי את המשפט הבא, נזכרתי בשוקי: "אגב, מיזוג של ניאומודרניזם, קונצפטואליזם ופוסטמודרניזם המקיים דיאלוג עם מודרניזם מצוי ביצירת הפרוזאיקן העברי החשוב ביותר בדור שאחרי עוז, יהושע, קניוק וחבריהם, וגם אחרי מאיר שלו- וכוונתי ליובל שמעוני".

אגב, כותרת המאמר היא "מתנשאים מעל למדיה". כמה אירוני.