כמידי שנה אני משתתף ב"פרויקט האוהבים" שמנהל ארז זוננשיין. בפרויקט הזה, כל בלוגר כותב למה טוב לו בחיים, על מה הוא שמח ואת מי הוא אוהב. ליום אחד שוכחים מכל הצרות והדכאונות וחושבים למה בעצם אנחנו שמחים.

לאחר שקיבלתי הזמנה אישית מארז לכתוב, החלטתי להקדיש את הקטע השנה לילדיי האהובים.

אהרן- כבר בן חמש וחצי. שמעתם עליו הרבה בבלוג הזה. על החוכמות הקטנות שלו ועל איך שגדל. השבוע הוא התחיל "קורס הכנה לכתה א'" בבית הספר שככל הנראה ילמד בו בשנה הבאה. הוא ממש שמח ללכת לקורס וסיפר בגאווה שהוא ישב על כסא של תלמיד בית ספר בכיתה, ממש כמו ילד גדול. הוא הזדרז להכין את שיעורי הבית שהמורה נתנה לו ובאופן כללי מאוד מתרגש לקראת עלייתו לכתה א' בשנה"ל הקרובה.

אלעד- אלעד בן 3.5. אתם מכירים אותו מאז שנולד. אלעד החמוד אוהב לבוא איתי לבית הכנסת ולקניותץ הוא מאוד אוהב בעלי חיים ואוסף חיות הצעצוע שברשותו מרשים. בכל פעם שהוא צופה בסרט שיש בו חיה מסוימת, הוא מיד מביא את החיה הרלוונטית שתצפה יחד איתו בסרט. כך למשל, אם הוא צופה בסרט עם סוסים הוא יביא מיד את אוסף סוסי הצעצוע שלו לצפייה משותפת.

אריאל- אריאל בן שנתיים וכמה חודשים. אריאל התחיל להתעניין בספרים ובתמונות ואפשר למצוא אותו הרבה פעמים מדפדף בספרים או באלבומי תמונות, נהנה למצוא קרובים מוכרים בתמונות. אריאל רגיש ואם כועסים עליו הוא מיד בוכה ומחפש ניחומים. פעם אלעד דחף אותו והוא נעלב ובכה וביקש מאלעד חיבוק תנחומים כשהוא הושיט לעברו את ידיו כדי להתחבק, אבל אלעד לא התייחס ולכן הוא נאלץ להסתפק בחיבוק ממני. אריאל אוהב לצאת החוצה, לא משנה הסיבה- העיקר לצאת ולרוץ כמה שיותר רחוק.

אמתי- אמתי כמעט בן חצי שנה. הוא מאוד חמוד וחייכן ואני קורא לו הרבה פעמים "smiley face". לאחרונה התחיל לזחול, עדיין לא ממש זחילה, אבל בכל זאת זז ממקום למקום. לפעמים הוא משמיע קולות צחוק וזה ממש כיף לשמוע.

אלה הם ילדיי, ואני אוהב אותם מאוד.

אני מזמין את הבלוגרים הבאים לכתוב למה טוב להם:

שיר דמע

עידית

פרת משה

הפיה הטובה

נונה כהן

חג מתן תורה שמח לכל הקוראים!