לפני זמן מה, פניתי לחברת פרסום והצעתי את כישוריי למשרה שם.

צירפתי כהרגלי את קורות החיים שלי ותיבלתי את מכתב הפניה שלי בטיעונים מנצחים שיגרמו להם לבחור בי ולקבל אותי לעבודה.

לאחר כמה ימים, קיבלתי מהחברה מבחן ("קופי טסט") שבו הייתי צריך לחשוב על הברקות לפרסום מוצר או שירות מסויים (אני בכוונה לא כותב מה זה, כדי שלא תזהו במי ובמה מדובר).

העלתי על הכתב כמה רעיונות כולל הברקה אחת שחשבתי שהיא מוצלחת במיוחד ושלחתי אותם לחברה.

בתגובה קיבלתי אימייל שמה ששלחתי רחוק מלהיות מושלם, אבל יש על מה לדבר ולכן הם הזמינו אותי לראיון.

כשהגעתי לראיון במשרד הפרסום, שמעתי כמה עובדים שם מדברים על המוצר/ שרות שהיה לי במבחן והבנתי שמה ששלחו לי היה פרוייקט שהם עבדו עליו בזמן אמת. התפתתי לשתף את העובדים ברעיונות שהיו לי, אך העדפתי לשמור אותם לעצמי. ממילא אם אעבוד שם הם ישמעו אותם ממני.

בראיון עצמו, התברר לי שלא טרחו בכלל לקרוא את הקו"ח שלי ולכן כשתיארתי אותם, הם פשוט התנצלו על בזבוז זמני ואמרו לי שלא למדתי כתיבה שיווקית ולכן אני לא מתאים להם. חבל שלא טרחו לקרוא את מסמך קורות החיים שלי, כי אז לא הייתי מבזבז את זמני עליהם.

יצאתי משם מאוכזב וחזרתי לביתי.

כעבור שבועיים בערך, הופתעתי לראות פרסומת באחד הבלוגים. הפרסומת הייתה למוצר / שירות שהיה במבחן שלי ולהפתעתי הרבה, הרעיון המרכזי שכתבתי במבחן, "ההברקה" הגדולה שלי, הופיעה בבאנר בצורה משודרגת. הם אמנם לא השתמשו בדיוק במה שכתבתי, אבל הרעיון הכללי היה מבוסס על הרעיון שלי. אני בטוח בכך (אשתי חושבת שלא ברור שמה שרואים שם זה מה שתיארתי, אבל לדעתי זה מבוסס על הרעיון שלי).

חבל שחברת הפרסום שלא טרחה לקרוא את הקורות חיים שלי ולא טרחה לקבל אותי לעבודה, לא טרחה להודיע לי שלפחות את הרעיון שלי היא לקחה. אבל באמת, למה לטרוח?