בשבוע שעבר עשיתי קניות ב"אלף" בבארות יצחק. אני אוהב לקנות שם, כי המחירים שם טובים ולפעמים יש שם מבצעים מעולים על מוצרים מסויימים.

כך למשל, היה מבצע על רביעיות טונה של סטארקיסט (המבצע נגמר כבר). המבצע היה 2 רביעיות טונה ב-20 ש"ח (מחיר רגיל לרביעיה הוא כ-15 ש"ח ב"אלף" ויותר במקומות אחרים.

אז קניתי 8 רביעיות.

אחר כך טיילתי בין הדוכנים כשלפתע ראיתי נרתיקי דיסקים במבצע. "נהדר", חשבתי לעצמי ומיהרתי להתקשר לאשתי לשאול אם אנחנו צריכים נרתיק כזה לדיסקים. תוך כדי שאני משכנע אותה בנחיצות הנרתיק ("לכל הסרטים של הילדים..."), נברתי בין הנרתיקים השונים.

כאן המקום לציין שיש לי סוג של הפרעה כפייתית (לא מאובחנת על ידי מומחה או משהו כזה, סתם סטייה קטנה שאני חושב שיש לי) ותמיד כשאני נמצא בסופר אני מחפש את האריזה המושלמת, זאת שאין עליה לכלוך מיותר ושתאריך התפוגה של המוצר רחוק ככל האפשר.

וכך, הרמתי עוד נרתיק ועוד אחד, נרתיק אדום, נרתיק שחור, נרתיק כסוף וכו', מרים וממשש, בודק מתלבט ולוקח אחר, עד שמולי הופיעה עובדת (אני מניח שהיא עובדת שם, אם כי היא לא הזדהתה) ואמרה "אפשר לעזור לך?" בטון שמשמעו "תפסיק לבלגן את החנות".

"לא, תודה" אמרתי והלכתי משם, עם נרתיק בעגלת הקניות. ואז ראיתי את הבלאגן שהשארתי שם ואת העובדת שניסתה לעשות סדר בבלאגן שעשיתי.

המשכתי בקניות והתרחקתי משם.

בקצה אחר של החנות היה מבצע על ספרי ילדים: 3 ב-97 ש"ח. אז עברתי ספר ספר עד שהחלטתי לקחת שלושה (שמאוחר יותר התבררו כבחירות לא הכי מצולחות). מה שהדהים אותי, היה שפתאום, משום מקום, שוב הופיעה מולי אותה עובדת שסידרה את נרתיקי הדיסקים והפעם סידרה את הספרים (אני לא בלגנתי אותם הפעם, מבטיח!). זה הצחיק אותי וחשבתי שאולי ביקשו ממנה לעקוב אחרי ולסדר את הבלאגן שאני מותיר אחריי בחנות.

כשהגעתי לקופה, האיש שעמד לפני בתור הביט בעגלת הקניות שלי ואמר לאשתו: "את רואה, אני לא היחיד שקנה הרבה טונה!"