אתמול הלכתי עם ילדיי לשחק בגן השעשועים.

בזמן שהבן הגדול שלי שיחק בארגז החול, ניגש אליי ילד קטן שאני לא מכיר, רכוב על "בימבה" (אוטו קטן של ילדים). אני מעריך שהוא היה בן שלוש וחצי.

הילד שאל אותי "איפה עטיה?".

לא הבנתי את המילה השניה שאמר ולכן שאלתי אותו "מה?".

והוא חזר על המשפט: "איפה עטיה?".

היות ואני לא מכיר את  הילד, הנחתי שגם את עטיה אני לא מכיר, מה גם שיתכן והילד לא הגה נכון את השם ולכן אמרתי לו שאני לא יודע.

אך הילד לא הרפה ממני.

הוא המשיך לשאול שוב ושוב "איפה עטיה?" ולפעמים ליווה את שאלותיו בתנועת אצבע לכיוון היציאה מהגן "הוא הלך לשם?".

ניסיתי להסביר לו שאני לא יודע מי זה, ולא רציתי לומר לו סתם "כן, הוא הלך לשם" כי אז אולי הילד יצא מהגן ויחפשו אותו בינתיים.

ואז הבן שלי יצא מארגז החול ואמר לילד "הוא הלך להתפלל".

ברור לכם, שהבן שלי לא הכיר את הילד ובטח שלא את "עטיה", כן?

"להתפלל?" ענה הילד.

"הוא הלך להתפלל". ענה הבן שלי בביטחה.

הילד ירד מהבימבה עליה היה רכוב ורץ לכיוון בית הכנסת הקרוב (שכחתי לציין שזאת לא הייתה שעת תפילה).

הבטתי בילד מתרחק מאיתנו בריצה מהירה ביותר ואז בבימבה הנטושה שהילד השאיר אחריו.

אחרי כמה רגעים, כשהילד כבר לא היה באופק, הבן שלי הצביע על הבימבה של הילד ואמר לי: "אבא, אני רוצה לנסוע".

הבהרה:

הבן שלי ילד טוב ולא הייתה כאן כל מניפולציה מצידו להשגת הבימבה (שעליה באמת לא נסע בסוף).

ובלי קשר לפוסט: סקר: האם אתם קוראים את דברי התורה כאן?.

וגם: האם אתם נכנסים לקישור של פינת "היום לפני שנה"?