היה לי פטור מהצבא.

יש לי סכרת נעורים ועקב כך הצבא פטר אותי משירותיו. אך לא עלה בדעתי לרגע אחד לא להתנדב.

עברתי ועדות רפואיות שונות עד שלבסוף הצבא אישר לי להתנדב לשירות צבאי והתנדבתי, למרות שלא הייתי חייב.

את שירותי הצבאי שילבתי עם לימודים בישיבת "הסדר" ובישיבה ראיתי את המוטיבציה הגבוהה של כל החברים לשרת בצבא ובתפקיד הכי קרבי שהם יכולים. היו לי חברים שם שהתאמנו כל יום בחדר כושר והתאמנו בריצות בכדי שיעברו את הגיבושים הקשים של היחידות המובחרות ואני עדיין זוכר איך חבר שהגיע לישיבה שמנמן התאמץ במיוחד להיכנס לכושר כי החלום שלו היה לשרת בצנחנים.

בסוף הוא לא עבר את הגיבוש והיה מאוד מבועס בגלל זה, אך הוא שירת בגבעתי ועד היום הוא בכושר מעולה ואין זכר לצמיגים שהיו על גופו.

חברים אחרים שלא היו בעלי כושר קרבי, השתדלו להשתלב בתפקידים משמעותיים בצבא ואף אחד מהם לא חיפש דרך קלה להתחמק מהשירות (חוץ מחבר אחד שהשתחרר כמה חודשים מוקדם כי היה לו קשה בלי ללמוד תורה ועד היום הוא לומד בכולל).

גם בשבט שלי בבני עקיבא, כולם הלכו לצבא. היו כאלה שהלכו ישר לצבא, כאלה שהלכו קודם ללמוד במכינה, אחרים שלמדו בישיבת הסדר וכמה בודדים שהלכו לישיבה גבוהה, אך בגיל מאוחר יותר התגייסו. כולם עשו צבא. אפילו חלק מהבנות הלכו לצבא, ואלה שלא הלכו לצבא עשו שירות לאומי.

כמה מהחברים הלכו ליחידות ממש מובחרות, חלקם נהיו טייסים וכולנו היינו שותפים לגאווה הגדולה שלהם.

אני לא מבין את אלה שמחפשים דרכים להשתמט מהצבא. איזו זכות יש להם לא להתגייס?

להיות חלק מאלה שתורמים למדינה זו זכות גדולה. בין אם זה בשירות לאומי או דרך הצבא. הזמן האידיאלי לעשות את זה, זה מיד אחרי לימודי התיכון, רגע לפני שמתחילים ללמוד לימודים גבוהים או לעבוד. לפני שפותחים עיניים גדולות ומנסים להרוויח כסף גדול בעולם הגדול. צריך להקדיש את השנים האלה לתרומה למדינה, בכל דרך שתבחרו- אבל תבחרו בדרך. לא להשתמט ולא לחפש דרכים לצאת מזה. אני חשתי גאווה גדולה כשלבשתי את מדי צה"ל ואני בטוח שכל מי שתורם למדינה מרגיש שהוא עושה משהו גדול, אפילו אם התפקיד שלו בצבא קטן.

אני לא מבין את הבנות שהולכות לצבא ומשיגות פטור מטעמי דת ומצפון. הרי, הבנות הדתיות עושות שירות לאומי. אז אם את משיגה פטור מהצבא- תתנדבי לשירות לאומי. את תעשי שירות הרבה יותר מועיל (לעיתים) משירות צבאי. אפשר להתנדב בבתי חולים, או בגנים מיוחדים או בבתי אבות והעזרה שהן נותנות עצומה.

הרבה טוענים שהחרדים משתמטים משירות צבאי. אני חושב שההגדרה לא נכונה, היות והם פטורים משירות צבאי על פי חוק "תורתו אומנותו" והם לומדים בישיבות (אני לא ממש מבין את החוק הזה ולמה מי שתורתו אומנותו לא יכול גם לשרת את המדינה, אך זה החוק). אולם, אני חושב שאם הבחור לא לומד בישיבה כמו שצריך אז הוא צריך ללכת לצבא (והרבה מהם עושים את זה דרך הנח"ל החרדי ובשירות רגיל). ואם הם לא רוצים ללכת לצבא, אז שיתנדבו לשירות לאומי. יש בנים שעושים את זה, כמו אדיר אוחיון שהודח הערב מכוכב נולד ואמר שהוא לא השתמט משירות צבאי כפי שהלעיזו עליו בתקשורת, אלא קיבל פטור בגלל עודף משקל והתנדב לשירות לאומי.

אני חושב שצריך לחייב כל חרדי שרוצה להתחיל לעבוד להתנדב לשירות לאומי או צבאי לפני שהוא מתחיל לעבוד.

ואני חושב שצריך להחדיר מוטיבציה בנוער ללכת ולשרת את המדינה ולא לאפשר לאחד מכל ארבעה להשתמט מהצבא.

לסיום, אני רוצה להתייחס לעליהום שעשו על כל מיני סליברטאים שלא עשו שירות צבאי ולכאורה הם מודל לחיקוי ובגללם הנוער לא מתגייס לצבא.

אני לא חושב שזה נכון. אני לא חושב שבגלל שג'קו אייזנברג, למשל, לא שירת בצבא אז צעירים אחרים יחליטו לא להתגייס. אבל אני כן חושב שכל ה"כוכבים" שלא מתגייסים  (אני לא מדבר על אלה שיש להם פטורים מסיבות מוצדקות, אלא על אלה שסתם משתמטים) מייצגים תופעה שהתחילה להיות רווחת כיום במדינה, והיא של צעירים שלא מתגייסים לצבא כי זה לא בראש שלהם והם לא עושים שירות לאומי כי לא בא להם.

והתופעה הזאת פסולה בעיניי.