הרבה פעמים כשאני פוגש אנשים אני רוצה לספר להם על הבלוג שלי.

אני רוצה לומר להם שיש לי בלוג יחסית פופולרי ושיש אנשים שמתעניינים בו.

אבל אני לא יכול.  הבלוג זה כמו זהות סודית שלי, כמו שלסופרמן יש את הזהות של קלארק קנט, כך לי יש את הבלוג (טוב, זה לא מדוייק כל כך, אך עדיין אני מרגיש כאילו זה חלק סודי ממני שאסור לי לספר עליו לאף אחד פרט ליחידי סגולה שזכו להיות שותפים לסוד).

אחד מחבריי דיבר איתי על מישהו (גיסי) שמעביר שיעורי תורה לילדים. "אולי גם אתה תעביר יום אחד שיעורי תורה?", הוא אמר לי ופרץ בצחוק גדול.

רציתי לספר לו שאני מפרסם פעם בשבוע דברי תורה בבלוג שלי על פרשת השבוע. אבל לא סיפרתי לו. הוא לא יודע על הבלוג וטוב שכך. במקום לומר לו את זה חייכתי יחד איתו ולא אמרתי שום דבר.

כשאני הולך לראיונות עבודה ממש מתחשק לי לומר להם שיש לי בלוג ושיש כאלה שאפילו נהנים לקרוא בו, אך גם להם אני לא אומר דבר. מי יודע, אולי אם הם היו קוראים בו, זה היה משפיע על החלטתם לקבל אותי לעבודה. במקום זה, אני מסתמך על הכישורים "הגלויים" שלי ולא מזכיר את הבלוג.

לפעמים, אני מדבר עם אנשים על נושא מסויים שדנתי בו גם בבלוג שלי. מאוד מתחשק לי להראות לו מה האנשים כאן כתבו, אך במקום זה אני רק אומר ש"דיברתי על זה עם הרבה אנשים והם אמרו כך וכך...".

מצד אחד זה מתסכל לא לספר על הבלוג ומצד שני זו הרגשה טובה שלא יודעים שאני מחזיק יומן "סודי".

גם לכם יש לפעמים את הרצון לספר על הבלוג שלכם ואתם מחזיקים את עצמכם חזק לא לעשות זאת?

מסתבר שככל שאני כותב פחות, כך אני עולה בטבלת הבלוגים שעשו עניין. נכון לעכשיו אני במקום ה-17 וזה אחרי שלא כתבתי שום דבר במשך  יותר משבוע.

אולי אם לא אכתוב במשך חודש, אגיע למקום הראשון בטבלת הבלוגים הפעילים במיוחד. לא ברור לי מה הקריטריונים שנלקחים בחשבון כדי לשקלל את המיקום של הבלוגים השונים בטבלה, אך כנראה שכמות קטעים (פוסטים) בשבוע, זה לא אחד מהקריטריונים.