תקציר הפרקים הקודמים:

אשתי ואני ננעלנו מחוץ לבניין של הוריי אשתי בשבת לפני כמה חודשים, וזאת למרות שיש מנגנון מיוחד לדלת שגורם לדלת להיות לא נעולה ולמרות שלט שועד הבית תלה שמודיע שהדלתות תישארנה פתוחות ולא נעולות במשך השבת.

באותה שבת גיסי שמע את אחד השכנים- "טנצר" (שם בדוי), יורד במיוחד כדי לנעול את הדלת (הוא שמע אותו יורד ואחרי דקה עולה שוב). הוא העלה את הסברה כי טנצר הוא זה שנעל אותנו בחוץ.

ובפרק הנוכחי: גיסתי נופלת בפח.

בשבת האחרונה התארחנו שוב אצל הוריי אשתי.

גיסתי בת ה-21 יצאה בערב שבת עם חברתה. היא לקחה את מפתח הדירה ונעלה אותנו מבחוץ. בפעם הקודמת שננעלנו מחוץ לבניין, היא לא הייתה וכנראה שאף אחד לא עידכן אותה שטנצר יורד לנעול את הדלתות בערב שבת.

ב-1:00 היא הגיעה לכניסה לבניין, אך נתקלה בדלתות נעולות. 

היא ניסתה את כל מה שאנחנו ניסינו כשאנחנו ננעלנו בחוץ לפני ארבעה חודשים, אך לא הצליחה לפתוח את הדלתות.

היא צעקה לשכנים שגרים בקומה הראשונה (הוריי אשתי גרים בקומה השישית), אך הם לא שמעו את צעקותיה (כנראה שהם בכלל לא היו בשבת בבית).

היא צעקה גם את שמותינו, אך אף אחד לא שמע את צעקותיה.

מיואשת ועייפה, היא התיישבה בחנייה, ליד המכוניות ונימנמה עם חצי עין פקוחה (בכל זאת, בחורה בת 21, לבד בלילה, מי יודע מה יכול לקרות לה). ומדי פעם ניסתה את כוחה שוב בקריאות ובתקווה שאולי אולי אחד מאיתנו ישמע את צעקותיה ויבוא לפתוח לה את הדלת.

בסביבות 4:30 לפנות בוקר, היא הבחינה באור דולק מהחדר של המטפלת של סבתא שלה ובחלון שלה פתוח. המטפלת הינה עובדת זרה, אשר לא יודעת עברית או אנגלית. היא דוברת רק רוסית וגם זה מתובל בהרבה אוקראינית.

גיסתי צעקה את שמה.

"יבגניה!" (שם בדוי).

"כן?".

"יבגניה!".

"כן?".

גיסתי לא הבינה, למה יבגניה לא מוציאה את הראש מהחלון ורק העלתה השערה שאולי יבגניה חשבה שמלאכים קראו לה מהשמיים ורצו לשוחח איתה על משהו חשוב.

ב- 4:45 אני התעוררתי והלכתי לשירותים. שמעתי קול מבחוץ והוצאתי את ראשי מהחלון, רק כדי לגלות את גיסתי התשושה קוראת ליבגניה שתפתח לה את הדלת.

קראתי בשמה.

"כל הלילה הייתי בחוץ. הדלת נעולה" היא צעקה לי מלמטה.

"אני כבר יורד לפתוח לך". אמרתי לה.

אלא, שהיא לקחה את המפתח של הדירה, ולי לא היה מפתח.

הערתי את אשתי והיא חיפשה מפתח.

אחרי שהיא מצאה מפתח ירדתי למטה וגיסתי סוף סוף יכלה ללכת לישון אחרי מה שהיא כינתה "הלילה הכי סיוטי בחייה".

הצעתי לה שתתלה שלט בכניסה לבניין,שזה ממש לא נעים להיות בחורה בת 21 לבד באמצע הלילה כי מישהו נועל את הדלת בכוונה למרות שוועד הבית הבטיח שהדלת תישאר פתוחה ועם המנגנון המיוחד, אבל אני לא חושב שזה יעזור.

ועם טנצר אי אפשר לדבר.