השבוע התחלתי לעבוד במקום חדש. יותר נכון, אני מגיע למקום העבודה ושם לומד תחום חדש עבורי ששונה בתכלית ממה שלמדתי באוניברסיטה.

במשך השבועות הקרובים, אני רק אלמד ואתרגל תרגילים ורק אחרי שהם יראו שאני מוכן להיזרק למים העמוקים, אז יעבירו אותי למקום אחר שבו אעבוד.

העבודה היא בתחום ממש חם, אבל זה פשוט לא מה שלמדתי ולכן זה ממש קשה עבורי.

האנשים שם מאוד נחמדים ועושים הכל כדי שאצליח.

בהתחלה הם שלחו אותי לקורס מתקדם. בקורס ההוא, כולם היו עובדים מנוסים בתחום וכולם שם למדו מדעי המחשב ורק אני לא. היה לי מאוד קשה ואת רוב החומר לא הבנתי. בתירגול, תמיד הייתי האחרון לפתור ועדיין לא סיימתי את כל התרגילים.

בימים האחרונים עברתי הכשרה אישית (נתתי לזה שם מפוצץ- אבל תכלס' מה שזה אומר זה שאני יושב לבד, קורא ופותר תרגילים ויש מישהי שמסבירה לי את החומר הבסיסי שהיה ממש עוזר לי לדעת לפני שעשיתי את הקורס ההוא).

עכשיו הם רוצים לשלוח אותי לעוד קורס על חשבונם שב"ג'ון ברייס" למשל, עולה כמה אלפי ש"ח. הקורס הזה הוא הבסיס לקורס שכבר עשיתי (מה שאני עושה עכשיו, רק כקורס). {בטח לא הבנתם שום דבר מההסברים שלי, סליחה שסיבכתי אתכם}.

וכל זה רק כדי שיהיה לי טוב ושאוכל להשתלב שם. איזה לחץ!

אני לא אוהב להיות "הבחור החדש". זה שלא מכיר אף אחד ומגיע למקום חדש שבו כולם כבר מגובשים ומכירים אחד את השני. אני מתחיל להבין איך הכל עובד שם, וכל פעם פוגש מישהו נוסף, אך זו הרגשה לא נעימה כל כך להיות "הבחור החדש". זה שצריכים לסדר לו מקום ומחשב ושצריכים להסביר לו כל דבר. אני לא אוהב את זה. מבינים את כוונתי?

לפחות כולם שם נחמדים וזה באמת חשוב. הם מציעים את עזרתם עם חיוך ומשתדלים לתת לי להרגיש אחד מהם. אני עוד לא מרגיש אחד מהם, אבל אני  חושב שאני בדרך הנכונה.