"כי תצא למלחמה..." (דברים כ:א-ח) כאשר חכמים  דנים בשאלה מי פטור מן הצבא,הם מוסיפים קטגוריה נוספת של פטור: "המדבר בין תפילה לתפילה (דהיינו: בין  הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש) עבירה היא בידו, וחוזר עליה מעורכי המלחמה" (סוטה מד ע"ב). בין שהלכה זו יושמה בפועל ובין שלא, טמון בה מסר עמוק. התפילין של יד מסמלות את עולם המעשה, ואילו התפילין של ראש מסמלות את עולם המחשבה. אסור שיהיה הפסק, אסור שיהיו פילוג בין אמונתנו לבין העשייה שלנו. שניהם חייבים לעלות בקנה אחד זה עם זה. אל להם למעשים שלנו להכזיב את אמונתנו; הם חייבים להיות מושתתים ישירות עליה. אסור לנו לחשוב בצורה אחת ולפעול בצורה אחרת. כאשר אנו מניחים תפילין של יד, התפילין מזכירות לנו שהמעשים שלנו צריכים להיות קדושים; ואילו כאשר אנו מניחים תפילין של ראש בא הדבר להזכירנו שהמחשבות שלנו צריכות להיות קדושות. מחשבה ומעשה צריכים תמיד להיות מאוחדים זה עם זה.