| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 6/2003
 הבחורה מהצ'ט
אי שם בשלהי 1999, התוודעתי לאינטרנט ולצ'טים בפעם הראשונה.
נהגתי לצ'וטט בכל ערב שבו הייתי בבית (ולא בישיבה) והיה ממש נחמד. גלשתי כמעט באופן בלעדי בצ'אטים של Yahoo! ופגשתי הרבה אנשים נחמדים. [בניגוד לצ'טים הישראלים שבהם הרמה הרבה יותר נמוכה, לצערי].
וכך, התחלתי לשמור על קשר אימיילי עם מס' אנשים שפגשתי בצ'ט.
כעבור משהו כמו ארבעה חודשים, החיבור היה מאוד איטי (על אינטרנט מהיר בכלל לא היה מה לדבר באותם ימים) וביקשתי מהבחורה שאיתה צ'וטטתי (כבר 4 חודשים ואפילו התכתבנו במכתבים רגילים- עם נייר ודיו) את מספר הטלפון שלה...
זה דבר שאני לא עשיתי אף פעם, חוץ מבפעם הזאת.
דיברנו קצת בטלפון וקבענו להיפגש.
עד אותו הרגע, או יותר נכון: במשך רוב הזמן הזה (4 חודשים) לא ממש חשבתי שאי פעם אפגש עם מישהי שאני מצ'וטט איתה, באותם ימים זה היה דבר מאוד לא מקובל.
הגעתי לפגישה וחיכיתי... וחיכיתי... אבל הבחורה לא הופיעה!
הפלאפון שלי החליט לשבוק חיים דווקא אז, כך שגם אם היא הייתה מתקשרת, לא הייתי יכול לענות לה.
כעבור שעה עזבתי ונסעתי הבייתה.
כשהגעתי הביתה המתינה לי הודעה על המשיבון הביתי: "אני נורא מצטערת, אני חולה, אני לא יכולה להגיע".
החלטתי למרות הדחף הטבעי, וכדברי חברים ששמעו את הסיפור לאחר זמן: "אני לא הייתי נותן לה צ'אנס שני", בכל זאת כן לתת לה צ'אנס שני. לפגישה הזאת היא דווקא כן הופיעה.
כעבור 7 חודשים התחתנו!!!
נקודה מעניינת בסיפור, היא תגובתם של הרבנים בישיבת ההסדר שבה למדתי.
רובם ככולם עיקמו את האף והביעו פליאה על שבחור דתי מישיבת הסדר מסתובב בצ'טים... חוץ מראש הישיבה.
הוא אמר שזו השגחה פרטית מהקב"ה ושממש זכיתי. ה' כיוון את הדברים כך שאני אכנס לצ'ט וששם אפגוש את בחירת ליבי.
הרגשתי מאוד טוב עם דבריו ובכלל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
