מעשה באחד מראשי הישיבות התיכוניות היותר נחשבות בארץ, שביום בהיר אחד נכנס לאחת מכיתות השמינית וחיפש את קובי (שם בדוי).

קובי נעדר באותו יום משום שבערב הקודם הוא לא הגיע ל"סדר ערב" (זמן מסויים בערב שבו לומדים גמרא) ועל כן ראש הישיבה הודיע לו שעד שהוריו לא ילוו אותו למשרד המנהל, אין לו מה לחפש בשטח בית הספר. קובי, ילד ממושמע, עם ציונים לא רעים והתנהגות נאותה בסה"כ, עשה כמצוות רבו ולא הגיע ביום למחרת ללימודים משום שהוריו לא יכלו להתלוות אליו באותו יום לישיבה התיכונית.

ראש הישיבה, שכאמור חיפש את קובי (ויש שיאמרו - לא רק בכיתה), החליט להשתעשע על חשבון תלמידו ושאל את הכיתה:

"תגידו, אח של קובי לא לומד בישיבה הזאת גם כן?".

אחיו של קובי למד בישיבה, אך בשל ציונים גרועים והתנהגות לא טובה הובהר לו כי הוא לא רצוי שם עוד.

אחדים מבני הכיתה ענו לראש הישיבה שהאח אכן למד שם, אך עבר למקום אחר בתום שנת הלימודים.

"הוא לא עזב". רעם קולו של ראש הישיבה, "אני העפתי אותו!".

והוא המשיך: "אולי אני אעיף גם את קובי?".

ובכל הכיתה לא היה צדיק אחד שהגן על כבודם של קובי ואחיו. אפילו לא הר"מ (רב-מחנך) שלו שעמד בצד ושתק.

כשקובי הגיע לישיבה, הוא שמע מתלמידים רבים שראש הישיבה "מחפש אותו" ושרוצים להעיף אותו.

הוא שמע זאת לא רק מתלמידים בכיתתו, אלא גם מתלמידים בשכבות שונות וכולם שאלו אותו "מה, הוא העיף את אחיך?".

קובי נפגע קשות. כשסיפר זאת לאחיו, האח הצטרף לעלבון.

קובי לא הבין איך רב גדול שכל הזמן מטיף מוסר יכול לזלזל כך בכבוד של תלמידו ובכבוד של תלמידו לשעבר.

כששמעתי על הסיפור התרגזתי. הרי לא צמחה לראש הישיבה כל תועלת מהלשון הרע שסיפר לתלמידיו על חברם לכיתה ועל אחיו. להיפך- כל התלמידים צחקו על קובי ועל אחיו והם (קובי ואחיו) לא היו שם אפילו כדי להגן על כבודם.

לא הבנתי איך רב יכול ללמד מוסר מצד אחד ולהתנהג באופן כל כך לא מוסרי ולא אתי מצד שני. מה גם שמבחינה הלכתית היה אסור לו לספר לתלמידיו לשון הרע על חברם, בטח ובטח כשברור שהם ישתמשו ב"מידע" שקיבלו מראש הישיבה כדי לצחוק על חשבון חברם.

הצעתי לקובי דרכי פעולה שונות. בין השאר הצעתי לו לדבר עם ראש הישיבה (אמרתי לו מה לומר לו) או לדבר עם מישהו מעליו (אין כל כך הרבה אנשים מעליו, זה ראש הישיבה), אך הוא החליט להבליג משום שהוא מפחד שראש הישיבה יעיף אותו מבית הספר (גם ככה הוא מחפש אותו על לא עוול בכפו).

דווקא היה מאוד נחמד אילו קובי היה ניגש אליו, בשיא התמימות, עם ספר "שמירת הלשון" של החפץ חיים, למשל, ומבקש מהרב להסביר לו קטע על איסור לשון הרע ואז אומר לו "אז בעצם, מה שאתה אמרת לכל הכיתה עליי, היה אסור לך לומר? או שהלכות לשון הרע לא חלות על הרב?....".