ליל הסדר.

השעה כבר מאוחרת ואנחנו נמצאים רגע לפני "שפוך חמתך", הזמן שבו פותחים את דלת הכניסה. תמיד יש מין מחשבה כזאת בראש שאולי נפתח את הדלת ואליהו הנביא יכנס פתאום ויאמר "שלום! פסח שמח!".

חשבתי שיהיה מצחיק אם אחמוק החוצה מהדלת האחורית בלי שאף אחד ישים לב ואז כשהם יפתחו את הדלת אני אפתיע אותם ואגיד משהו כמו "אני אליהו הנביא!". כן, זה יהיה מאוד משעשע לראות את הפנים של כולם כשאעשה זאת, חשבתי לעצמי.

חמקתי החוצה מהדלת האחורית בשקט-בשקט והקפתי את הבית בצעדים חרישיים. עכשיו כל שנותר לעשות זה להמתין מחוץ לדלת הקדמית ואז להפתיע את כולם.

שמעתי את אבא שלי מתקרב לדלת. הוא כבר נגע בידית ואז הוא אמר: "איפה בחור טוב? (אלא שהוא השתמש בשמי האמיתי ולא ב"בחור טוב")".

הוא עזב את הידית והתחיל לקרוא בשמי. "בחור טוב!".

לא עניתי.

"אתה בסדר?"

"אולי הוא בשירותים?"

"בחור טוב! אתה בסדר?"

"הוא לא למעלה".

"הוא לא בשירותים?"

"לא!"

"בחווווווווווווור טוווווווווב!"

בשלב זה הבנתי שאם לא אעצור את ההמולה הם ישלחו משלחת חיפוש אחריי.

הקשתי בדלת והם באמת היו מאוד מופתעים לראות אותי בחוץ. פתאום לעמוד בחוץ ולחכות שיפתחו את הדלת כדי להפתיע אותם כבר לא נראה כמו רעיון טוב כל כך.