היי לכם,

הקוראים הקבועים שלי ודאי יזכרו שפעם כתבתי על...

בעצם, קשה לזכור את הפעם האחרונה שכתבתי משהו בבלוג הזה, אז בטח גם לא תזכרו נושאים ספציפיים.

כל זה היה הקדמה לא מוצלחת לסיבה שבגללה גררתי אתכם שוב לבלוג שלי ולפוסט הזה.

ובכן, אחת הסיבות שבגללן פרסמתי את הפוסט הזה, היא שאם לא אפשרסם משהו בקרוב, אאבד את כולכם. אתם כבר לא תיכנסו לכאן, לא תתעניינו בשלומי, לא תגיבו לי את התגובות האוהבות שלכם ("יאללה תפרוש!") ואני אשאר עם דגדוג מציק בקצות האצבעות ועם שלל סיפורים על מה שעובר עליי מבלי שאעלה אף אחד מהסיפורים הללו על הכתב.

וזה חבל, לא?

למרות זאת, לא הזמנתי אתכם לכאן כדי לספר לכם עוד סיפור הזוי על ילדיי (ותאמינו לי שיש סיפורים כאלה, פשוט הבטחתי לבן שלי שלא אספר לאף אחד מה קרה ולכן אני מנוע מלספר זאת כאן. חוצמזה שסיפור שאסור לספר הולך טוב בימים אלה, תראו מה עובר על אולמרט והחקירה "הסודית").

מה שכן אספר לכם עליו הוא מפגש קצר שאירע בערב שבת ובו השתתפו עבדכם הנאמן, יניב וג'יין (אשתו).

יניב וג'יין הם זוג בלוגרים, כלומר קודם כל הם היו בלוגרים ולאחר מכן הפכו לזוג לאחר שהכירו באמצעות הבלוג.

הם גם שני הפכים גמורים זה מזה. בכל אופן, כך לפחות זה נראה מהבלוגים שלהם.

יניב הוא טיפוס אופטימי. שם הבלוג שלו: "אופטייות זה הכל בחיים" והבלוג שלו (היה) מקושט בסמיילים רבים וניכר עליו שהוא שופע חיוכים.

יניב הוא גם טיפוס מוחצן. הוא פרסם בבלוג שלו את תמונתו ואת שמו המלא, איפה הוא למד ועד פרטים מזהים אחרים.

לעומת זאת, הבלוג של ג'יין מעוצב בשחור. בראש הבלוג מתנוססת תמונה של אשה עם גב חשוף. היא קנאית מאוד לפרטיותה עד כדי כך שהיא רשמה ברשימות: "זיהיתם? נכנסתם, קראתם, חושבים שאתם יודעים מי אני? אל תגיבו. צאו מכאן ואל תחזרו. ואל תעבירו את הכתובת הלאה. תודה.".

בבלוג שלה אין כל רמז לזהות בעלה ואני יכול רק להניח שזה מכוון. ואל תחשבו שרק היא לא רומזת מי הוא בעלה. גם יניב לא מזכיר מי היא אשתו. מעניין למה.

את יניב פגשתי כבר לפני כמה שנים כשגרתי בפתח תקווה ואפילו יצא לנו לשחק יחד כדורסל כמה פעמים, אך עד ערב שבת לא פגשתי את ג'יין מעולם (אלא אם אתם מחשיבים את סדרת "המפגש שלא היה"). כשיצאתי מבית הכנסת מישהו טפח לי על השכם ואמר לי "שבת שלום". זה היה יניב ובחוץ הוא הכיר לי את ג'יין.

ב-5 דקות שדיברנו יניב וג'יין לא הפסיקו לחייך. הם זוג חמוד מאוד, שופע חיוכים. במובן הזה הם דומים הרבה יותר לבלוג של יניב מאשר הבלוג של ג'יין.

יניב וג'יין זכו גם לפגוש את אלעד שוידא שהוא התפלל יפה לשמחתו הרבה.

היות וג'יין קנאית לפרטיותה, לא אפרסם כאן לינק לבלוג שלה, אלא רק לינק לבלוג של יניב. שמחתי לפגוש את יניב וג'יין (שהפכה להיות הבלוגרית הרביעית שפגשתי לאחר שפגשתי כבר את: יניב, שמילקי ועידית) ואני מקווה שגם הם שמחו לפגוש אותי.