"אבא, מחר יש לנו מסיבת חומש בבית הספר" אמר לי אהרן אתמול. "אתה רוצה לבוא לברך אותנו?" שאל.

"בבקשה תבוא! בבקשה!". עם כאלה תחנונים אני לא יכול להתמודד, אז דחיתי את החלטה למועד אחר ורק אמרתי לו שאולי אבוא, אם אוכל.

למחרת, כלומר: היום, סיפרתי לשכני שגם לו בן שלומד עם אהרן בכיתה שהמורה מזמינה את האבות לבוא ולברך את הכיתה לרגל קבלת החומש והצעתי לו להצטרף אליי לנסיעה לבית הספר.

שכני הפתיע אותי בסירובו ובמשך כחצי שעה הרצה לי על מגרעות הבית ספר וציין שהברכות זה רק לכאלה שרוצים לומר דברי תורה לילדים ואז הוא מנה עוד מגרעות ובעיות שיש לבית הספר.

אז נסעתי לבד.

כשהגעתי לכיתה, המורה בישרה לי שזה לא זמן טוב כל כך עבור אהרן, היות ובדיוק קיבל מכה באצבעו שדיממה (האצבע נחתכה מהשולחן). לקחתי את אהרן לשטוף את האצבע ואז נכנסנו חזרה לכיתה.

המורה שאלה אותי אם אני רוצה לברך עכשיו או לשבת קצת קודם ואז שמתי לב שאין אבות נוספים שם. בחרתי לשבת ואז אהרן סיפר לי שאני האבא הרביעי שהגיע. הוא אמר שהוא ידע שאבוא, כי רק האבות של דוברי האנגלית הגיעו לברך.

אחרי כמה דקות המורה קראה לי לברך את הכיתה ואז שאלתי את הילדים: "מי אוהב ללמוד תורה?".

כל הילדים הצביעו ואמרו "אני".

"יפה. אני שמח לשמוע" אמרתי להם. "אני מאחל לכם, שתמיד תאהבו ללמוד תורה ותלמדו תורה רק באהבה ובשמחה" הוספתי עוד כמה מילים ואז כל הכיתה אמרה "אמן".

לפני כמה ימים קניתי ב"צומת ספרים" את הספר "אבא עושה בושות" של מאיר שלו. יש עכשיו מבצע של 60% הנחה על 60 ספרים נבחרים וזה היה אחד מהם.

אחרי שהקראתי את הספר לילדים שלי, שאלתי אותם אם גם אבא שלהם, כלומר: אני, עושה להם בושות לפעמים.

"אבא, אתה אף פעם לא עושה בושות" אמר אהרן.