| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 6/2003
 עברית קשה שפה
יש לאשתי חברה נשואה שהבת שלה והבן שלי חולקים את אותה מטפלת. ניקרא לחברה נ', בסדר? טוב.
יום אחד, החלטנו להזמין את נ' ומשפחתה (דהיינו: בעלה ו-2 בנותיהם) לסעוד עימנו את סעודת השבת.
עד לאותה סעודה, בעלה ואני מעולם לא נפגשנו, וגם כשנפגשנו לא ממש דיברנו.
עם אישתו יצא לי פה ושם לשוחח אבל אי אפשר לומר שאנחנו ממש "מכירים". בכל זאת, אישתי רצתה להזמין אותם אז כך היה.
היות ובעלה ואני לא דיברנו בינינו כל אחד מאיתנו חיפש את הילד שלו כדי שיהיה לו תירוץ במה להתעסק.
אני רק אוסיף פרט חשוב: אני מדבר עם הבן שלי אנגלית. הסיבה לכך היא שהוריי באו מארה"ב ודיברו איתי אנגלית ובזכותם האנגלית שלי די טובה (אם לא טובה מאוד).
נחזור לסיפור. כהרגלי בקודש דיברתי עם הבן שלי באנגלית ואז נפערו זוג עיניה של נ' לרווחה.
"אתה מדבר איתו אנגלית?".
"אני מדבר איתו אנגלית, ואשתי- עברית".
"שמעתי שילדים שמדברים איתם בשתי שפות בסוף לא יודעים להתבטא טוב באף שפה, ושזה מבלבל אותם".
אשתי אמרה לה שגם איתי דיברו אנגלית והעברית שלי טובה משלה.
גם על זה נ' התפלאה. (שכחתי לציין שנ' מאוד תמימה ותגובה אופינית שלה לכל דבר הוא: "באמת?!").
הסיטיואציה הזאת הצחיקה אותי. לא יודע למה.
אני רק אוסיף למי שלא הבין, שאני יודע להתבטא היטב בשתי השפות, והעובדה שלמדתי 2 שפות בגיל צעיר כל כך לא הפריעה להתפתחות המילולית שלי, להיפך, אני מאמין שבזכות האנגלית שלמדתי היה לי יתרון כלשהו על חבריי, שנאלצו ללמוד אנגלית רק בגיל מאוחר יותר ועם הרבה קשיים.
ואם תשאלו: "ומה עם העברית שלך?".
התשובה היא שהיא יותר טובה משל רוב מכריי.
שבוע טוב לכולם!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
