| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 6/2003
 בזעת אפך תאכל לחם?
מהשנה האקדמית הראשונה שלי אני לומד למבחנים עם ש'. ש' הינו בחור מאוד צבעוני שנוהג להיזכר רק ברגע האחרון לעשות את העבודה או ללמוד למבחן.
הפעם הראשונה שבה למדנו יחד, היה כשהוא חיפש מישהו שילמד אותו מיקרו. אני לא הכרתי אותו באותה תקופה וניסיתי להתחמק ממנו, כי ידעתי שהוא לא הגיע לאף שיעור וללמוד איתו יהיה בעצם ללמד אותו, ואני לא ממש שלטתי בחומר.
אני לא יודע איך הוא שיכנע אותי, אבל הוא שיכנע אותי ולמדנו יחד למבחן (ערב לפני המבחן).
במועד א' אני קיבלתי 84 והוא 45, אבל הוא לא התייאש ובמועד ב' כבר קיבל 94.
עם הזמן נעשינו חברים.
הבעיה עם ש' הייתה שתמיד עשינו עבודה או למדנו למבחן ברגע האחרון.
לא אחת, קרה שלמדנו עד 3-4 בבוקר ואפילו יותר מאוחר, כפי שאפרט בהמשך.
פעם לא עבדנו ביחד על עבודה, אלא פשוט סיכמנו מראש מי יעשה מה וחילקנו את העבודה לשניים. זה היה ערב לפני שהיינו אמורים להגיש את העבודה.
ביום ההגשה, ש' נתן לי את מה שכתב ומבלי לקרוא את זה הדבקתי את שתי העבודות שלנו יחד לעבודה אחת. היינו היחידים בכל הקורס שקיבלו 100 על העבודה הזאת.
המקרה הכי מטורף שבו למדנו ברגע האחרון היה לילה לפני שהיינו אמורים להציג מצגת ולהגיש עבודה בת 60-70 עמודים. התחלנו לעבוד ב - 00:15. אני הלכתי הביתה ב- 5:30 והוא ב-6:30. הוא המשיך לעבוד עוד קצת על העבודה הכתובה ואני עשיתי את המצגת. כמה שעות מאוחר יותר הצגנו את ההצגה והגשנו את העבודה. היה מצחיק לשמוע את המרצה אומר: "סוף סוף עבודה רצינית...".
זה היה בסמסטר א' ועדיין לא קיבלנו ציון על העבודות האלה. אני חושב שהמרצה איבד לנו את העבודה.
סליחה על הפוסט המשעמם, חשבתי שהוא ייצא לי יותר מעניין.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
