לפני חודשיים התחלתי לעבוד במקום חדש, זוכרים?

האמת שלא ממש התחלתי לעבוד שם, אלא ישבתי ולמדתי שם מבלי לקבל משכורת. אני יודע שזה בטח לא חוקי לעשות את זה (מבחינתם), אבל אני הסכמתי לעשות את זה אחרי שהם טענו שזו לא עבודה אלא רק לימוד וברגע שאתחיל לעבוד ממש אז כבר אקבל רכב ומשכורת .

הייתי לחוץ ורציתי עבודה וההצעות לא זרמו לכיווני ולכן הסכמתי. הייתי אמור לשבת וללמוד שלושה שבועות שבסיומם הייתי עובר למקום אחר ושם הייתי עובד (תמורת משכורת).

בשבוע וחצי הראשונים כולם היו נחמדים ואפילו הייתה שם מישהי שעזרה לי והסבירה לי הכל.

אך כשבועיים אחרי שהתחלתי המשרדים של החברה עברו למקום אחר. ואילו הבחורה שעזרה לי עברה למשרד במקום אחר ולא ראיתי אותה מאז.

נותרתי לבד עם ספרי תרגילים ובלי אף אחד שידע להסביר לי את החומר.

כולם היו מאוד נחמדים, אך אף אחד מהם לא ידע את החומר כדי להסביר לי ומי שכן ידע הגיע רק פעם בכמה ימים וגם אז לא ממש היה לו זמן להסביר לי. 

היו לי הרבה בעיות עם החומר. לא הבנתי את התוכנה ורוב הזמן התוכנה לא עבדה מו שצריך ומי שידע לתקן אותה, לא היה שם עבורי.

"אין בעיה", אמרתי. "אני אקרא עוד קצת". היה כל כך הרבה חומר כתוב (הכל באנגלית טכנית) שיכולתי לשבת שם שבועות מבלי לגעת בתוכנה ועדיין לא הייתי גומר לקרוא הכל.

שלושת השבועות עברו מהר והיה ברור לכולם שאני עדיין לא מוכן לעבודה אמיתית.

נשארתי שם עוד ובמקביל שלחתי קורות חיים למקומות אחרים.

ההרגשה הפנימית שלי אמרה לי שזה לא בשבילי כי אני למדתי תחום אחר באוניברסיטה שמאוד מעניין אותי ולמרות שהתחום שבו עבדתי (למדתי) מאוד חם, הרגשתי שזה פשוט לא בשבילי. המשכתי להישאר שם כי חשבתי שאם אצליח להבין את התוכנה ואת העבודה, אז יש לזה פוטנציאל להיות מעניין עבורי.

אחרי חודש וחצי שישבתי שם לבד, אמרתי להם שאני לא יכול להמשיך ככה מבלי לקבל שכר.

הם הסכימו איתי והחליטו לבחון את רמת הידיעות שלי.

לא התכוננתי באופן מיוחד למבחן למרות שידעתי שאכשל בו. למעשה, גם לא היה אכפת לי להיכשל בו.

לא הייתי בטוח שזה התחום עבורי וידעתי שאם הייתי מקבל הצעת עבודה טובה יותר (בתחום שלי), רוב הסיכויים שהייתי מסכים להצעה ועוזב את העבודה הזאת.

במבחן עצמו, הבוחן שאל אותי אם אני שולט בתוכנה, ואמרתי לו בכנות שאני לא שולט בה בכלל.

הוא שאל מה אני כן יודע לעשות ולאחר מכן נתן לי סדרה של תרגילים.

לאורך היום פתרתי את התרגילים וההרגשה שלי הייתה מעורבת. חשבתי שפתרתי אותם נכון, אבל ידעתי גם שהרמה שלהם לא הייתה גבוהה במיוחד.

השתדלתי לפתור הכל נכון ובתרגיל האחרון היה חסר לי משהו אבל לא ידעתי מה. חזרתי אל הבוחן שוב ושוב וניסיתי דרכים שונות לפתרון הבעיה שנתן לי. בכל פעם ניחשתי כי למעשה לא הגעתי בכוחות עצמי לרמה של התרגיל שביקש. אולי אם מישהו היה יושב איתי ומדריך אותי כמו שצריך, אבל כשאני צריך ללמד את עצמי הל מתוך ספר- זו לא שיטה. לפחות לא עבורי.

כשהבוחן שמע את הצעת הפתרון האחרונה שלי, הוא לא התאפק ופרץ בצחוק. התשובה שלי לא הייתה בכיוון בכלל.

השעה הייתה מאוחרת ואמרתי לו שאני לא יודע. לא רציתי לגשת לתרגיל שוב.

ידעתי שמצבי לא טוב ובכל זאת, שאלתי אותו מה דעתו.

הוא אמר לי שהוא ציפה שאהיה ברמה גבוהה יותר, אבל מישהו אחר כבר יודיע לי מה הם מחליטים.

הם החליטו שנכון לאותו רגע אני לא מוכן לעבודה שם ולכן אם צריך לחתוך לכאן או לכאן באותו הרגע, אז התשובה היא שאני לא מתאים להם.

לא הייתי מופתע. ידעתי שאני לא מוכן. חשבתי וגם אמרתי לו שאם היה שם מישהו שיוכל לעזור לי מעבר לזאת שעזרה לי בהתחלה, אולי הייתי יודע את החומר. אבל כשמצפים ממני ללמוד הכל לבד, שאין לי את הרקע הדרוש, זה כבר יותר מדי עבורי.

מאז אני שולח קורות חיים לכל העולם ומחכה שמישהו יסכים לראיין אותי.

היום קיבלתי הצעת עבודה להיות איש מכירות שטח. העבודה בשעות אחה"צ והערב וזה אומר שאני לא אראה את הילדים שלי בלל אם אני אקבל את ההצעה. עוד לא החלטתי אם לקבל את ההצעה. זה לא מה שאני מחפש והם גם דורשים התחייבות לשנה. אבל אולי כדאי לי בשביל הנסיון. בינתיים אף אחד אחר לא מתקשר אליי וזה ממש ממש מתסכל.