בשבת, ביקר אצלי חבר טוב שלמד איתי בישיבה התיכונית. נזכרנו בכל מיני סיפורים וחוויות (אשתו אמרה שאנחנו מדברים כמו בנות כי נזכרנו שהיינו מדברים כל הלילה). בין הסיפורים והחוויות נזכרתי בסיפור הבא שקרה בכיתה י"א או י"ב.

אחד מחבריי באותם ימים, אהב להכין פצצות עם השהייה.

הוא היה מכין משהו שתוך כמה דקות היה מתפוצץ. זה לא היה גורם לנזק מלבד הרעש האדיר שזה עשה. התקופה הייתה לפני כל הפיגועים ובסך הכל כעסנו עליו קצת כשהוא פוצץ את הפצצות שלו ליד מגרש הכדורסל, אבל תמיד זה היה עם חיוך.

היה לו מבט תמים שכזה והוא תמיד הספיק להתרחק מהאיזור עד שנשמע הבום הגדול.

יום אחד, הוא טמן פצצה כזאת בשירותים של הישיבה.

כנראה שקרתה תקלה, משום שהשירותים התלקחו ורק בעזרת מכבי האש האש בשירותים כבתה. השירותים נשרפו כליל.

לאחר האירוע, שאלתי אותו אם הוא אחראי למעשה. הוא אמר לי שזה לא הוא וזה הספיק לי. לא רציתי לחפור בזה יותר מדי. היו לי חשדות נגדו שהוא אחראי לכך, אבל הבנתי שכמה שפחות אנשים ידעו שהוא אחראי למעשה כך יהיה יותר טוב ולכן העדפתי להסתפק בתשובתו כי הוא אינו אחראי לשריפה.

הנהלת הישיבה החליטה שלא לתת למקרה לעבור לסדר היום ואחרי שלא הצליחו להתחקות אחרי המצית, זימנו חוקר פרטי שבמקרה הכרתי באופן אישי, כדי שימצא את ה"עבריין הצעיר".

החוקר חקר את רוב התלמידים וגם אותי.

החקירה התנהלה בביתו של ראש הישיבה. אני זוכר שישבתי מול החוקר ואז הופתעתי לגלות שאני מכיר אותו בעצם. זה קצת  הקל על הלחץ, אבל מי שכן הלחיץ היה דווקא ראש הישיבה שפסע הלוך ושוב בחדר וחזר על המשפט "ספר לו מה שאתה יודע! ספר לו הכל! ספר לו! נו, ספר לו!".

החוקר הבין שראש הישיבה סתם  מלחיץ וביקש ממנו לעזוב את החדר. הוא אמר לו שאנחנו מכירים ושנסתדר בלעדיו.

הוא שאל אותי אם אני יודע מי גרם לשריפה והשבתי לו שאני לא יודע.

ואז הוא שאל אותי ספציפית על אותו חבר שמכין פצצות.

אמרתי לו שהחבר אמר לי שהוא לא עשה את זה ושאני מאמין לו.

כעבור כמה ימים תפסו אותו. הישיבה חייבה אותו בתשלום עבור הנזקים ועבור השכר של החוקר הפרטי. אני לא זוכר אם השעו אותו מהלימודים לתקופה מסויימת או שהסתפקו בקנס הכספי. בל מקרה אני זוכר שהוא חזר ללמוד אחרי המקרה.

שאלתי אותו אם הוא יודע מי הלשין עליו והוא אמר שם של מישהו. הוא אמר של המחזור התעניין במה שקרה ושאל אותו לגבי המקרה ורק אותו אחד לא ניגש אליו.

אגב, אותו חבר (המפציץ) החליט כבר אז שהוא מאס בדת. הייתה שמועה בישיבה שאם אומרים לרבנים שאחרי הישיבה הולכים ללמוד בישיבה שחורה, אז מקבלים 100 בבגרות בגמרא.

אני לא האמנתי לזה וחשבתי שבזכות הידיעות אפשר לקבל ציון גבוה. אמרתי שאני הולך לישיבת הסדר וככה באמת עשיתי. (בסופו של דבר קיבלתי 75 בכיתה י"ב לאחר שהיה לי 95 בכיתה י"א). החבר (המפציץ) לעומת זאת, אמר שהוא הולך לישיבה שחורה למרות שכבר אז ניהל אורח חיים חילוני ואכל במקדונלד'ס המבורגר בשרי וקינח בגלידה חלבית. הוא קיבל 100 בבגרות ולמרות שהייתי רוצה להאמין שזה בגלל שהוא גאון (והוא באמת היה גאון), אני חושב שהיה לזה קשר עם ההצהרה שלו שהוא הולך ללמוד בישיבה שחורה.