היום הלכתי ל"ביטוח לאומי" כדי למלא (שוב) את הטופס לביטול הקנסות.

העדפתי ללכת לסניף הביטוח הלאומי על פני שליחת הטופס בפקס מפני שהם כבר איבדו לי את הטופס בפעם הקודמת שמילאתי אותו (וזה דווקא היה בסניף שלהם...).

הגעתי לסניף בפתח תקווה היישר לתוך בלאגן.

פקידה אחת(!) קיבלה עשרות אנשים שהמתינו בתור רק כדי לקבל מספר שמפנה אותם לתור נוסף בקומה אחרת.

לאחר שקיבלתי מספר, חיכיתי עם אשתי ובננו התינוק שישן בעגלה למעלית שתיקח אותנו לקומה אחרת.

אישה נוספת עם עגלה נכנסה ראשונה למעלית.

אשתי שאלה אותה אם יש מקום לעוד עגלה ולפני שהאשה הספיקה לענות לה, עקפו אותנו אנשים אחרים ונכנסו במהירות למעלית.

נאלצנו להמתין למעלית אחרת. מרגיז.

למעשה, לא הייתה לנו סיבה למהר. למעלה היה תור ארוך בכל מקרה.

כשסוף סוף הגיע תורי, הפקידה אמרה לי את מה שחששתי ממנו: "התיק שלך לא מנוהל כאן, הוא מנוהל בעיר... (מקום מגוריי הקודם)".

אמרתי לה שעכשיו אני גר בפתח תקווה ולרווחתי היא העבירה את התיק שלי לפתח תקווה, לאחר שאימתה את דברי באמצעות המחשב.

אלא שאז, היא הגישה לי מספר נוסף- "תמתין לתורך ויטפלו בך באחד מהחדרים האלה".

"אני אמור לחכות שוב בתור?" שאלתי בתדהמה.

"אל תדאג, אין הרבה אנשים לפנייך".

הבטתי במספר שנתנה לי ואז בצג שהראה איזה מספר אמור להיכנס לאיזה חדר.

באמת לא היו הרבה לפניי. רק שבעה אנשים, שלפחות על פי הדלתות הסגורות היה נראה שהם יכולים להיכנס לכל אחד משלושת החדרים שהיו שם (מאוחר יותר התברר לי שרק בשני חדרים הייתה קבלת קהל).

הזמן חלף לאט.

כל מי שנכנס שהה שם זמן ממושך.

סדרן, או מאבטח שתפקידו נראה לשמור על הסדר שם, ניסה להריץ עניינים וקרא לאנשים להיכנס. הוא קרא למספר מסויים, ואם לא הייתה תגובה אחרי כמה שניות, קרא למספר הבא.

אני הייתי מספר 37.

כמה דקות אחרי שמספר 36 נכנס, הגיע פתאום איש שאמר שהיה בשירותים ולכן פיספס את המספר שלו. הוא היה מספר 35. לא ממש רציתי לוותר לו, אבל החלטתי כן לוותר לו כי בכל זאת הוא פיספס רק בכמה דקות והאמנתי לו שבאמת היה בשירותים.

מספר 36 שהה שם זמן ארוך. ארוך מאוד.

רבע שעה אחרי שמספר 35 הגיע מהשירותים, הגיע לחדר ההמתנה מישהו אחר, מספר 32.

הוא היה מאוד מופתע לראות שכבר עברו את המספר שלו "כל אחד יושב שם 45 דקות, איך הגיעו כבר ל-36?" הוא שאל ופנה לדלפק שבו נתנו את המספרים לתור הזה כדי לקבל מספר חדש.

או אז, ניגש אליו הסדרן ואמר לו "מה הבעיה? תיכנס עכשיו!".

האיש עשה כמצוות הסדרן והתיישב מאחוריי.

הוא פגש שם חבר שלו וסיפר לו שאחרי שקיבל מספר, הוא יצא לעשות סידורים ואז הלך הביתה כדי לאכול ארוחת צהריים ורק אחר כך חזר ו"גילה" שכבר עברו את המספר שלו (כמה מפתיע שלא חיכו לו...).

מאוד הכעיס אותי לשמוע את זה.

אני ישבתי שם כל הזמן הזה ולא עזבתי את מקומי כדי לא לפספס את התור שלי, והנה מגיע אחד שעוקף את כולם מימין ובאישור הסדרן.

כשהצג הראה סוף סוף "37", נעמדו שלושה אנשים: מספר 32, מספר 35 ואני.

מספר 35 רצה להיכנס, אבל מספר 32 אמר שיש לו מספר נמוך יותר ולכן הוא צריך להיכנס.

אני אמרתי לו שהוא לא היה פה ושאני לא זזתי מהמקום בזמן שהוא נעלם.

הסדרן המעצבן התערב והכניס את מספר 32, למורת רוחם של כל מי שהיה בסביבתי.

הסדרן אמר שבסך הכל עברו כמה מספרים והוא היה בשירותים ולכן פיספס.

מס' 35 אמר לו שהוא (מס' 35) היה בשירותים, והגיע כמה דקות מאוחר, אבל האיש הזה הגיע הרבה אחריו וזה לא הגיוני שהוא היה בשירותים.

הסדרן אמר רק "קצת התחשבות" ופנה לשבת.

אמרתי לו שהוא צריך להתחשב באלה שנשארו בחדר ההמתנה ולא הלכו לעשות סידורים באמצע.

ניגשתי אליו ואמרתי לו שזה לא תקין שהוא נתן לו ככה להיכנס אחרי שהוא לקח מספר והלך ואילו אנחנו חיכינו והתייבשנו בתור.

הוא אמר לי שאלה הנהלים(!).

אמרתי לו שזה נוהל לא תקין שאפשר לקחת מספר בבוקר ולבוא כמה שעות אחר כך ולהכנס בלי תור.

זמן רב לאחר מכן, יצא מספר 36 סוף סוף מהחדר ואז נכנס... מספר 35.

המתנתי עוד עד שמס' 32 יצא סוף סוף ונכנסתי מיד, תוך שאני שומע שהאנשים בחוץ צעקו עליו על מה שעשה.

קיבלתי את מה שרציתי ויצאתי משם.

לא יכולתי שלא לחשוב על כמה רעיונות לשיפור וייעול התהליך:

1. הוספת עמדות לשירות הציבור.

2. אם מישהו מפספס את תורו ומגיע אחרי יותר משתי דקות, שיקח מספר חדש ויחכה בסוף התור.

3. שיהיו פחות פקידי אמצע. עמדתי ב-3 תורות ארוכים רק כדי לקבל דבר קטן.

4. שתהיה אפשרות למלא את הטופס ולשלוח אותו באמצעות האינטרנט. אין סיבה ללכת במיוחד לביטוח הלאומי כדי לעשות זאת.

5. בינתיים, לקחת מספר ולבוא ביום למחרת מתי שרוצים. ככה אפשר להיכנס בלי תור...