היום הייתה מסיבת הסיום של גן הילדים של הבן הגדול שלי (אהרׁן).

הלכנו לגן עם אלעד (התינוק שלנו) ובדרך ראינו הרבה קרטונים (אנחנו עוברים דירה בשבוע הבא לפתח תקווה ונגור שם כמה חודשים עד שהבית שלנו במודיעין יהיה מוכן).

אמרתי לאשתי שהיא בטח חומדת אותם והיא אמרה לי שעד שנחזור מהמסיבה הקרטונים כבר לא יהיו שם. היא אמרה שקרטונים נחטפים בשכונה הזאת וקשה למצוא קרטונים טובים. אני אמרתי שהקרטונים עדיין יהיו שם כשנחזור.

בגן הילדים, הושיבו את כל הילדים על כסאות קטנים במעגל וההורים ישבו מאחוריהם על כסאות רגילים.

פעם בשבוע מגיעה ריתמיקאית לגן ומפעילה את הילדים. היום היא הגיעה גם כן וכל הילדים פעלו לפי ההוראות שלה. בהתחלה  כל ילד קיבל זוג "ידיים" צבעוניות (מקל ועליו מודבק בריסטול גזור בצורת יד) וכל הילדים נופפו לשלום להורים שהגיעו.

הבן שלי, דאג לצ'פר גם את אחיו הקטן ואותי בזוג ידיים, אבל אמרתי לו להחזיר את שלי כי זה רק לילדים .

אחרי זה, כל הילדים וחלק ממהורים הסתובבו סביב לגן בשרשרת כאילו היו רכבת. באמצע  הסיבובים הריתמיקאית נזכרה לומר להורים לשבת ושהילדים יסתובבו לבד, אך עבור רוב הילדים זה היה מאוחר מדי משום שברגע שההורים התיישבו, גם הילדים רצו לשבת (והבן שלי ביניהם).

אשתי חזרה למעגל ורק אז הבן שלי הסכים לחזור גם כן.

היו עוד הרבה הפעלות ולקראת הסוף כל הילדים אחזו ביריעת בד ענקית ועל היריעה הקפיצו בלונים, חיות מתנפחות וכדורים צבעוניים. הילדים ממש נהנו מהחלק הזה של המסיבה, וגם ההורים בעצם.

בסוף המסיבה הייתה "הפתעה". לגן הילדים הגיע צוות שהביא עימו פינת ליטוף עם ארנבים ואוגרים וכל הילדים יצאו לשחק עם החיות.

ועד ההורים של הגן אירגן שבכל שבוע הצוות הזה יגיע, כל פעם עם חיה אחרת וכל פעם בשבוע הילדים זוכים לשחק וללטף את בעלי החיים. ולכן הצוות הגיע לגן גם היום.

אהרן נהנה בעיקר להאכיל את החיות, אך כשהוא השליך את האוכל לתוך הגיגית של החיות, הרבה מהעלים נחתו דווקא על ראשיהם של הילדים שהתכופפו מתחתיו (למורת רוחם של הוריהם...).

כששמתי לב לזה אמרתי לו להיזהר לא לזרוק על הילדים, אבל בינינו- זה הצחיק אותי בכל פעם שהוא עשה את זה.

אלעד לא ממש התעניין בארנבים, אך הסכים ללטף אותם.

כשהושבנו אותו ליד ארנב, הוא הרגיש שמשהו מכרסם לו את הרגל, אבל זה לא הזיז לו יותר מדי...

בדרך הביתה, הקרטונים עדיין היו שם ולקחנו חלק מהם.

הבן שלי התעקש לעזור בסחיבת הקרטונים ובחר לעצמו קרטון שאותו סחב כל הדרך עד לדירה שלנו (ביד השניה הוא מחזיק בלון מהמסיבה).

בני בן השנתיים וחצי אוהב מעדנים (דני, מילקי, קרלו וכדו'). בכל בוקר הוא מבקש מעדן. לאחרונה הוא התחיל לקרוא לזה "מעדני". אין לי מושג מאיפה הוא קיבל את הרעיון לקרוא למעדנים בשם הזה, כי אנחנו קוראים לזה "מעדן".

בזמן האחרון, בכל פעם שהוא גומר מעדן הוא מיד אומר "עוד מעדן".

אנחנו אומרים לו שאנחנו מרשים לו רק מעדן אחד, אבל הוא עקשן. אם הוא לא יקבל את מבוקשו הוא יתחיל להתעצבן. הוא גורר אותנו למקרר ומצביע על המעדנים.

בדרך כלל אנחנו לא מוותרים לו, ומציעים לו חלופות. אבל הוא בשלו. רק מעדן.

כשהוא חוזר מהגן- אותו סיפור.

בגן אומרים לנו שהוא בקושי אוכל. בבית, אנחנו דווקא מצליחים לשכנע אותו לאכול דברים אחרים והוא אוכל אותם, אבל הדבר האהוב עליו זה מעדנים.

הילד מכור.