קיבלתי את זה באימייל

היום נסעתי לפדיון הבן של חבר שלי. החבר סידר לי טרמפ עם חברה של הוריי אשתו (לפחות זה מה שהוא אמר לי). מעשה שהיה כך היה.

אתמול הוא התקשר אליי ואמר לי להתקשר למספר מסויים ולספר להם שאני חבר של XXX ומתי ומאיפה את יוצאת מהעיר?

הוא הבטיח לי שהם כבר דיברו איתה והיא תדע במה מדובר.

"אתה בטוח שהיא יודעת?"

"כן, כן, אין לך מה לדאוג".

הוא גם אמר שהיא נוסעת במונית ספיישל ושהורי אשתו ישלמו עבור המונית.

בסוף השיחה הוא אמר שקוראים לה "פוצי".

"אני לא יכול לקרוא לה פוצי! (מה היא חתולה?)".

"זה השם שלה".

התקשרתי אליה הבוקר ואמרתי לה "שלום, פוצי" (הצלחתי להישמע רציני ולא הסגרתי את תחושותיי שהשם שלה מאוד מאוד מיוחד).

הסתבר שאף אחד לא טרח להודיע לפוצי (נחמד לכתוב "פוצי") שאני אמור להצטרף אליה.

השיחה הייתה מאוד ארוכה, ואני לא מסוג האנשים שאוהב לנהל שיחות ארוכות עם נשים מבוגרות וזרות (במהלך השיחה התברר לי שהיא לא הרגישה טוב אתמול ושהיא עברה ניתוח לאחרונה בברכיים).

היא גרה מרחק נסיעה עירונית בערך 7 דקות מהבית שלי. ליד הבית שלי יש דרך שמובילה ליציאה מהעיר. ביציאה מהעיר חיכתה עוד אישה שנסעה לפדיון הבן.

היא רצתה שאגיע ליציאה מהעיר (מה שאומר שאצטרך לקחת אוטובוס לשם) ואני רציתי שאחרי שנהג המונית יאסוף אותה, שיאסוף אותי ומשם נמשיך ליציאה מהעיר.

היא לא ידעה אם זה אפשרי והיא תצטרך לברר את זה ובכלל, האישה השניה היא חרדית והיא לא יודעת אם היא תסכים לשבת ליד גבר במונית.

בעיקרון לא אמורה להיות בעיה בשביל הנהג. הדרך מהבית שלי היא מרכזית וככה הייתי נוסע גם אם לא הייתי גר לידה.

אבל פוצי התקשרה אלי מאוחר יותר והודיעה לי שהנהג אמר שהוא לא נוסע דרכי ושיותר קצר לו בדרך השניה (את פוצי הוא אסף מהבית...).

בליבי התמרמרתי קצת על שלא ביקשה ממנו לנסוע דרכי (מקסימום הוא היה מתעכב עוד 5 דקות, מה יש?), אבל לא אמרתי לה כלום וסיכמנו להיפגש ביציאה מהעיר.

במהלך הנסיעה, התברר שפוצי וחברתה הן שוויצריות וכל הנסיעה דיברו ביניהן בגרמנית-שוייצרית. כשלא דיברו ביניהן, פוצי השתוממה כל פעם מחדש "זו לא הדרך שבעלי נוסע בדרך כלל... אני חושבת שזה כאן... כל הרחובות כאן נראים אותו דבר..." הבנתי שאין לה מושג איפה אנחנו ואולי זו הדרך שלה ליצור סמול-טוק (בשלב הזה ממש הערכתי את הנהג על הסבלנות שגילה, אני הייתי משתגע מהשוויצריות וממליון השאלות שהמטירה לעברו).

באירוע, התברר לי שלפוצי יש שם נורמלי- ורדה, אבל משום מה החליטו לתת לי את שם החיבה של פוצי (פוצי אפילו אמרה לנהג: "אתה בטח דמיינת בחורה עם צמות" כשדיבר איתה בטלפון ושמע את שמה לראשונה).

בדרך חזרה הצטרף אלינו בעלה של האשה שנסעה איתנו ושוב כל הדרך הם שוחחו בשווייצריות (מעניין לשמוע חבורה של אנשים משוחחת, ולפתע כולם פורצים בצחוק ואין לך מושג על מה ולמה).

בדרך ירד הרבה גשם וגמלתי בליבי את ההחלטה שאבקש מהנהג לנסוע דרך ביתי במקום בדרך שבה בא.

כשהגענו לכניסה לעיר הזוג ביקש לרדת. ניצלתי את ההזדמונות ושאלתי את הנהג אם הוא יוכל לנסוע דרך השכונה שלי. למרבה הפתעתי, הוא אמר שהדרך הקצרה ביותר לבית של פוצי היא בדרך השניה.

אמרתי לו שהוא יכול לנסוע גם דרכי (זה היה מאריך לו את הדרך ב-5 דקות בלבד!) והוא השיב ש"אני יכול לנסוע גם דרך תל אביב, אבל זה לא יותר קצר". אידיוט. אני לא אוהב תשובות כאלה. הבנתי שאין עם מי לדבר ושאלתי אותו אם לפחות אוכל לרדת ברמזור הבא (ירד גשם זלעפות ולא היה לי מעיל או מטריה), אבל הנהג אמר שאין לו איפה לעצור לי שם ונאלצתי לרדת עם הזוג שבאמת ירד באמצע שומקום.

ירדתי מהמונית בלי לומר שלום או תודה.

הלכתי כמעט רבע שעה בגשם השוטף, בלי מעיל ובלי מטריה עד שהגעתי לתחנת האוטובוס שיש בה קו המגיע עד לביתי.

אני מקווה שלא נהייתי חולה בגלל הסיפור הזה.

בקיץ היה לי קורס אחד, הקורס האחרון שלי לפני קבלת התואר. את הקורס נאלצתי לעשות במסגרת לימודי ערב משום שלא הייתה לי אפשרות ללמוד אותו ביום.

פעם בשבוע הייתי מגיע במיוחד כדי ללמוד את הקורס הזה. הקורס ניתן על ידי ד"ר לפסיכולוגיה ולכן במהלך הקורס הוא חילק משובים ורצה לדעת מה דעתנו על הקורס ועל דרך הלימוד שלו.

לא הסתרתי את רגשותיי. כתבתי לו שהקורס משעמם וטעון שיפור. הצעתי לו איך אפשר לשפר את הקורס, אבל ראיתי מאוחר יותר שהוא לא שינה דבר בעקבות המשובים.

בכל פעם שהייתי מגיע לקורס הייתי מתרגז מחדש. הרגשתי שהמרצה לא מעוניין לשמוע את התלמידים (בשיעור האחרון, הוא הסביר על שפת גוף, שאם אדם משלב ידיים אז הוא לא מקשיב לך. כשבסוף השיעור ביקש לשמוע תלונות ומענות וראיתי שהוא לא מקשיב, אמרתי לו שהוא צריך לשלב את הידיים כי הוא לא מקשיב בכלל לסטודנט שהתלונן באוזניו- ואז הוא שתק). הקורס היה משעמם בטירוף, ולא בגלל שהנושא משעמם, אלא כי ככה המרצה העביר אותו. הניסוח שלו היה לא ברור והרגשתי שהמרצה לא בקיא ב-100% בחומר שלימד.

שבועיים לפני סוף הקורס הוא חילק 4 חוברות עבות כרס (2 מהן באנגלית) ואמר שהם יהוו 25% מהמבחן. התלמידים התרעמו שהוא לא חילק אותן מוקדם יותר והוא אמר בתגובה "שאם הייתי מחלק אותן בתחילת הקורס אף אחד לא היה קורא אותן" (אחלה תשובה...).

פעם אחת הוא לא הגיע לשיעור, ואני שבאתי במיוחד רק בשביל הקורס הזה כעסתי במיוחד שלא טרחו להודיע לסטודנטים שהשיעור מבוטל. הוא טען שביקש מהמזכירות להתקשר ואלה התרשלו בתפקידן (היה שלט על הדלת שהשיעור מבוטל והן התקשרו לסטודנט אחד והודיעו לו על הביטול).

למבחן הוא התיר להכניס 2 דפים של סיכום החומר. הוא אמר שמי שלא יכין לעצמו את הדף לא יהיה לו סיכוי לקבל ציון גבוה בקורס.

אמרתי לו שבקורס הקודם שלימד אותי, השתמשתי בדף שמישהו אחר הכין וקיבלתי 90 והוא אמר שהוא לא מדבר על תלמידים מיוחדים (או משהו כזה).

לא נהניתי בקורס ולא הערכתי את המרצה.

כמה ימים לפני המבחן אשתי ילדה ולא הספקתי להתכונן למבחן. למדתי קצת רק ביום שלפני המבחן, ולא הספקתי להכין לעצמי דף סיכום.

דקה לפני המבחן צילמתי דף מחבר שלי ובמבחן זו הייתה הפעם הראשונה שקראתי את דף הסיכום.

המרצה דרש שנחזיר את 4 החוברות במבחן, אבל היות ולא ידעתי אם אזדקק למועד ב' אמרתי למשגיח שאני רוצה לשמור אותם למועד ב' (להפתעתי המשגיח אמר שזה לא משנה לו ואם אני לא רוצה להחזיר- אז שלא אחזיר) ושמרתי אותן אצלי (כבר בקורס אמרתי למרצה שאין שום סיבה שלא ייתן לנו לשמור עליהן, משום שאנחנו משלמים הרבה כסף על צילומים ולא מקבלים תמורה עבור כספנו).

היום קיבלנו את הציונים.

שיפשפתי את עיניי שוב ושוב ולא האמנתי למראה עיניי. קיבלתי 96, הציון הגבוה בכיתה!

הרגשתי קצת רע עבור חברי, שהכין את דף הסיכום וחרש את החומר שוב ושוב ולבסוף קיבל רק 70, בעוד אני בקושי למדתי וגם השתמשתי בסיכום שלו.

הוכחתי למרצה שוב שאפשר להסתדר גם עם סיכום של מישהו אחר. ואני שמח שהקורס האחרון מאחוריי (נשאר לי רק לסיים את פרוייקט הגמר), אבל אולי אני תלמיד מיוחד, כדברי המרצה.

זו הפעם הראשונה שקיבלתי ציון גבוה בקורס שלא נהניתי ממנו ולא הערכתי את המרצה. בדרך כלל בקורס שאני לא אוהב, אני מקבל ציון נמוך. טוב שבכל כלל יש יוצא מן הכלל.