נולד לנו בן היום במשקל 4.022 ק"ג.

מעניין למה אנשים תמיד שואלים כמה הילד שוקל ואז אם הוא שוקל 4 ק"ג הם אומרים "או... גדול".

הוא נולד תוך שעה מרגע שהגענו לחדר הלידה, וכבר היה מאוחר מדי לתת לאשתי אפידורל.

היא מתאוששת כעת, אך מרגישה טוב בסך הכל.

התינוק חמוד מאוד ונראה לנו שהוא דומה לאריאל.

אני מאוד התרגשתי בלידה (למרות שזו לידה רביעית).

עדכונים נוספים יבואו כשיהיה לי זמן לנשום.

במסגרת מאמצינו לשינוי פני הבית, החלטנו לקחת כוננית ישנה שאוחסנה במקום מוסתר בבית ולהעבירה לחדר הילדים, לאחר שנצבע אותה מחדש.

לצורך כך, שמנו פעמינו אל עבר סניף "אייס" הקרוב לביתנו וחיפשנו צבע שיתאים לכוננית עץ.

המבחרבחנות היה עצום, אך לא ידענו מה מתאים לכוננית, משום שכמעט על כל הצבעים השונים היה כתוב שהם מתאימים לעץ.

ניגשתי לעמדת שרות הלקוחות וביקשתי שישלחו מישהו שיעזור לי. האיש שעמד ליד פקידת השרות גימגם משהו על זה שאין מישהו שיכול לעזור ושניה אחרי זה, פקידת השרות נידבה אותו (את זה שאמר שאין מי שיכול לעזור לנו) שיעזור לנו.

מהר מאוד הבנתי שהוא לא מבין יותר מדי בצבעים, משום שהוא פסק חד משמעית שרק סוג מסוים של צבע מתאים לעץ ואילו סוג אחר לא מתאים בכלל.

כשהראתי לו שכתוב על האריזה שגם הצבע זה מיועד לעץ, הוא אמר "כן, אז גם זה מתאים...".

הודנו לו בחום על עזרתו האדיבה והמשכנו בכוחות עצמנו לחפש צבע מתאים.

המבחר היה עצום, כמו גם מחירי הצבעים שהתנוססו על האריזות. לא פחות מ-3 מחירים שונים התנוססו על חלק מקופסאות הצבע ובניגוד למה שקיווינו, דווקא המחיר היקר היה המחיר הנכון של הצבע.

לבסוף בחרנו צבע תכלת. הוספנו עוד כמה פריטים וחזרנו לביתנו כדי להתחיל לצבוע.

כשהגענו לביתנו, מיהרנו להחליף בגדים לבגדים שאפשר ללכלך.

לאחר שהחלפנו בגדים, פיזרתי עיתונים על הרצפה והתחלנו לשייף את הכוננית. לאחר ששייפנו את הכוננית, חיזקתי אותה עם מסמרים ואז התחלנו במלאכת הצביעה.

כעבור דקות אחדות, אשתי הבינה שעדיף שאעשה משהו מועיל כמו: להדיח כלים ונשארה לבד לסיים את מלאכת הצביעה.

כך נראתה הכוננית, כמה דקות אחרי שאני הפסקתי לצבוע.

אשתי העדיפה לצבוע לבד, מאשר לתקן את כל מה שאני עשיתי. היא טענה שזה חוסך עבודה סזיפית או משהו.

לאחר שנטשתי את מערכת הצביעה, העבודה הייתה הרבה יותר חלקה ואשתי הצליחה לצבוע את הכוננית לתפארת.

לבסוף הכוננית נראתה כך:

ובמבט קרוב יותר:

אחרי שהצבע התייבש, העלנו את הכוננית לחדר הילדים ובערב סידרנו עם הילדים את ספרי הילדים על הכוננית.

אני ממש אוהב להסתכל על הכוננית, להחליק את ידיי על הכוננית המבריקה ופשוט להנות מעמל כפיי (גם אם אשתי עשתה את רוב עבודת הצביעה).

כשסיפרנו לאמא של אשתי את הסיפור הזה היא אמרה: "אני לא מבינה, מה הבעיה לצבוע?" ואשתי עשתה לה מין מבט כזה בעיניים של "עדיף שלא תשאלי למה שלחתי את בחור טוב לעשות כלים...".

מישהו בוואלה מאוד אוהב תימנים.

אחרת, איך תסבירו את זה שבחודשים האחרונים מופיעה האפשרות "תימני" על ההטיות השונות שלה כאחת התשובות האפשריות לסקר השבועי בוואלה תרבות?

פעם כבר נתתי דוגמה לסקרים המטומטמים של וואלה.

אך הפעם הם ממש התחרפנו.

אשתי הבחינה בכך לראשונה לפני כמה שבועות, ולאחר שבדקה סקרים קודמים מהתקופה האחרונה, נוכחה לדעת, שאכן התימנים צועדים בצעד תימני קליל בסקרים רבים.

רוצים דוגמאות?

הנה לכם צילומי מסך שאשתי שמרה מהסקרים והתוצאות בוואלה:

הכל בגלל התימנים.

חתולה תימנית.

מי לא רוצה תימני בעצרת זיכרון לכבודו?

משקה תימני.

העיקר תימניות.

אבל רק בגלל שזה דודו טופז...

יש תימנים יש חברים.

שני הסקרים האחרונים שלהם כבר גסים, מי שרוצה יכול לקרוא את הסקר הקודם ואת הסקר האחרון שלהם על אחריותו בלבד.