אחרי שאיתגרתי אתכם בשלוש מעשיות אמיתיות אודותיי ועוד מעשייה שיקרית אחת, התלהבתי מהרעיון והחלטתי לאתגר אתכם בשנית ולפרסם כאן עוד כמה מעשיות שחלקן אמיתיות וחלקן לא.

עליכם לנחש מה האמת ומה השקר במעשיות הבאות. בפוסט הבא אפרסם את התשובות האמיתיות.

1. במהלך לימודיי בישיבת ההסדר, ברחתי עם עוד כמה חברים מהישיבה לכמה ימים ועשינו טיול ברמת הגולן. התירוץ שלהם לטיול היה שהם היו לפני המשך השירות הצבאי שלהם והיו צריכים לנקות את הראש לפני שהם חוזרים לצבא (ולא היה להם חופש בין זמן הלימודים בישיבה לזמן השירות הצבאי) ולכן יצאנו לכמה ימים ברמת הגולן. עשינו שם את הזכי, ישנו על שפת הכנרת ועשינו מסלולים שונים. אה, שכחתי לציין שלי לא היה שירות צבאי נוסף (בניגוד לחבריי) ולמעשה יצאתי לטיול בשביל הכיף.
2. במהלך שנת הנישואין הראשונה שלי, רבתי עם אשתי בגלל משהו מטופש. בעקבות הריב, הלכתי לישון אצל חבר בעיר אחרת ותירצתי לו את הלינה שלי אצלו בכך שנגמרו האוטובוסים לעיר שגרתי בה ולכן "נתקעתי" בעיר שלו. הוא הציע להסיע אותי לביתי, אך אני סירבתי ואמרתי לו שאני לא רוצה להטריח אותו ושזה בסדר גמור שאשאר אצלו באותו לילה. למחרת שבתי לביתי והשלמתי עם אשתי.
3. קצת אחרי שעזבתי את ההדרכה בבני עקיבא, הכנתי סרט על הסניף שלי, אבל זה לא היה סרט דוקומנטרי, אלא סרט עלילתי. העלילה הייתה מבוססת על הוונדליזם שנעשה בסניף בתקופה שקדמה לסרט ולכן בסרט הקצר שהכנתי ראו איך מגיעים כמה פוחזים לסניף, הורסים אותו ואז נוטשים את המקום. למחרת, הגיעה הקומונרית (רכזת סניף) ומזדעזעת ממה שקורה שם. עד שאחת המדריכים מעלה רעיון מיוחד. הרעיון הוא שכמה בחורים חסונים, חמושים בחולצות תנועה של בני עקיבא ובמשקפי שמש סטייליסטיות יתחבאו בפינות שונות בסניף (כמו על הגג) וכשיגיעו הונדליסטים, הם יתפסו ותם ויעיפו אותם מהסניף. ואכן, זה מה שקורה ויש סצינה אחת שרואים מישהו עף מהדלת, כמו גם סצינה ששיכת לקטע ההרס שב רואים דלת נעקרת ממקומה ונופלת. לאחר שה"חברה' הטובים" מעיפים את הונדליסטים מגיעה מישהי שמודה להם ואז אחד מהם אומר משהו כמו: "זה באמת שום דבר, אבל אתם יכולים לעשות את זה לבדאם רק תשמרו על הסניף". מאוד הופתעתי מרמת שיתוף הפעולה של כל המשתתפים ששעו לכל בקשותיי. החברה' "הונדליסטים" סיפרו לי אחר כך שהם מאוד נהנו להרוס את הסניף...
4. לפני כמה שנים נסעתי עם שני חברים לטיול בצפון. לקחנו את האוטו של אמא שלי, בגלל שזה היה רכב של העבודה שלה (ולכן הדלק על העבודה). בגלל שהנסיעה הייתה ארוכה, כל אחד מאיתנו נהג חלק אחר מהזמן (חוץ מחבר אחד שלא היה לו רשיון נהיגה). לאחר שאני סיימתי את חלקי כנהג, עברתי למושב האחורי וחבר אחר תפס את כסא הנהג. לאחר זמן מה החבר נרדם על ההגה וסטינו לצד הדרך. החבר שישב לצידו צעק את שמו של הנהג והעיר אותו כך. הנהג בלם וכולנו נבהלנו כהוגן. החלפתי אותו בכסא הנהג מאז ועד סוף הנסיעה.

מעניין, מכל הסיפורים בפוסט הזה ובפוסט האמת והשקר הקודם, זה נשמע כאילו אני כל הזמן רק מטייל, מה שממש לא נכון. מעניין אם הסיפורים שכתבתי בפוסט הזה נכונים... מה אתם חושבים?

בפוסט הקודם פרסמתי כמה עובדות שחלקן נכונות וחלקן לא נכונות.

כעת הגענו לשלב האמת- מה היה נכון ומה לא?

1. השתתפתי בסרט סטודנטים ששודר בערוץ 2. - לא נכון. עד כמה שמתאים לי להיות רודף פרסום, ולהיות מוחמא מזה שמזהים אותי ברחוב, טרם לוהקתי לסרט כזה או אחר. לעומת זאת הייתי כוכב הצגת סיום השנה של כתה ו' וזכורה לי היטב התקפת צחוק שתקפה אותי דווקא בשעת ההופעה ולצערי לא הייתה חלק מהתפקיד...
2. אשתי ואני דרדרנו מכונית לתהום. - נכון. המקרה ארע בחניון של הבית של ההורים של אשתי הידוע לשימצה. לאחר המקרה שלחנו את אחותה של אשתי שתמסור לו את פרטינו ולאחר שיחות טלפון מרובות, כולל ויכוח על כך שלא יתכן שהשאסי של הרכב שלו נפגע- שילמנו לו "דמי שתיקה" (או דמי פיצויים) ויותר לא שמענו ממנו. גם את הכסף הזה העברנו דרך אחותה של אשתי ומעולם לא פגשנו את האיש הזה שוב, למיטב ידיעתי.
3. שיקרתי למדריכה בקשר להזרקת האינסולין ובעקבות כך נהייתי חולה. - נכון. זה אולי המעשה הטפשי ביותר שעשיתי בכל ימי חיי. כפי שציינתי בתגובות, יתכן וזה לא היה בכתה ו' אלא בכתה ז' או ח', אך כל הפרטים האחרים נכונים. לא הייתי חוזר על המעשה הזה שוב ואני לא ממליץ לאף אחד לנסות את זה בבית.
4. יצאתי ל"טיול" שכלל בעיקר הצטלמות בכל האטרקציות ומעבר לאטרקציה הבאה והגעתי רגע לפני כניסת החג. - נכון. יצאתי השכם בבוקר לטיול עם חבר טוב שלי ו-4 מידידותיו לאיזור הכרמל. בעצם, רק אחת הייתה ידידה שלו ושאר הבנות היו חברות שלה. בדרך לטיול פגשנו את אחת מהן בבית המלון שבו התארחה עם משפחתה. אני זוכר שחיכינו לה יותר מדי זמן עד שהתאארגנה, אכלה ארוחת בוקר והצטרפה אלינו. יתכן ובגלל זה לא נותר לנו זמן לכל הטיול. יחד עם זאת, יש לנו אחלה תמונות ממה שנראה כמו קיבוץ שבו חברי מאכיל עגל רך, כולנו על טרקטור ועוד תמונות אומנותיות של כולנו שרועים על הדשא בצורת כוכב (רעיון של החבר) ועוד. כשהגעתי הביתה כולם חיכו לי בפתח בדאגה.

במסגרת הנושא החם של ישראבלוג, התבקשו הבלוגרים השונים לכתוב כמה עובדות אמיתיות ואחת שיקרית בכדי שהקוראים הנאמנים שלהם יוכלו לנחש איזו מהמעשיות היא בדיה ואיזו אמת לאמיתה.

אני חושב שהרעיון מדליק, הבעיה היא רק לחשוב על דברים מעניינים שעשיתי ושעדיין לא כתבתי עליהם בבלוג.

בסופו של דבר הצלחתי להעלות בחכתי כמה רעיונות, חלקם אמיתיים וחלקם לא. עליכם לזהות מה אמיתי ומהו שקר ולכתוב זאת בתגובות, רצוי עם נימוק.

בפוסט הבא אחשוף מה אמת ומה שקר.

להלן המעשיות:

1. השתתפתי בסרט סטודנטים ששודר בערוץ 2. אחד מחבריי, סטודנט לקולנוע, הכין סרט במהלך לימודיו וגייס אותי לאחד התפקידים. לאחר שהסרט הוקרן בערוץ 2, ניגשו אלי אנשים ברחוב ושאלו אם אני השחקן מהסרט. באותם רגעים הרגשתי כמו סלבריטי לרגע ושמחתי שזיהו אותי משם.
2. אשתי ואני דרדרנו מכונית לתהום. לפני כמה שנים, היינו צריכים לצאת מחניון כלשהו, אך מכונית חנתה בכניסה לחניון וחסמה את היציאה. היות ומיהרנו והרכב היה פתוח (אבל בלי מפתחות), החלטנו להזיז את האוטו החוסם מעט קדימה בכדי שנוכל לעבור. אשתי, שלא היה לה רשיון נהיגה באותה עת, נכנסה לכסא הנהג ואילו אני ניגשתי אל מאחורי האוטו והתחלתי לדחוף את האוטו, כשאשתי שמה את ההילוך ב"ניוטרל" ולחצה על דוושת הגז. לפתע, האוטו החל להתקדם ולא הצלחתי למשוך אותו לאחור. צעקתי לאשתי "תעצרי! תעצרי!" אבל היא לא הצליחה לעצור וכך האוטו הדרדר אל תהום קטנה עד שנעצר בכוחות עצמו. כל כך מיהרנו ונבהלנו שפשוט... ברחנו מהמקום. כעבור דקות אחדות התקשרנו למכר שגר באיזור בכדי שימסור את פרטינו לבעל הרכב. בעל הרכב טען לפגיעה בשאסי ושילמנו לו 2,000 ש"ח כדי לתקן את הרכב, אף שלא האמנו שזה אכן הנזק.
3. כשהייתי בכיתה ו', יצאתי למחנה בני עקיבא. זה היה קצת אחרי שאבחנו אצלי את מחלת הסכרת ונזקקתי לזריקות אינסולין קבועות. באחד מלילות המחנה, הייתי כל כך עייף מהטיול שהיה באותו היום שלא היה לי כח ללכת ולהזריק לעצמי זריקת אינסולין. המדריכה, שראתה אותי הולך לישון, ניגשה אלי ושאלה אותי אם הזרקתי לעצמי. שיקרתי לה ואמרתי לה שהזרקתי לעצמי, במחשבה שכל חיי עד לפני כמה חודשים הסתובבתי בלי זריקות בכלל ולכן לא חשבתי שיקרה לי משהו בגלל שלא הזרקתי לעצמי. למחרת לא הרגשתי טוב והקאתי מספר פעמים. לא סיפרתי לאף אחד מה הסיבה האמיתית לכך שלא הרגשתי טוב וחזרתי הביתה מוקדם במקום להישאר עוד כמה ימים עד לסוף המחנה.
4. כשהייתי בשיעור א' (השנה הראשונה בישיבת ההסדר), יצאתי עם כמה חברים לטיול. באיזהשהו שלב הבנו שכבר מאוחר ולא הספקנו לעשות שום דבר. זה היה בערב שביעי של פסח והיינו צריכים להגיע הביתה לפני שהחג ייכנס. לכן, הגיתי את הרעיון המטורף שבמקום לטייל בכל מקום, פשוט נעצור את הרכב בכל מיני אטרקציות, נצטלם, ונמשיך ב"טיול". הרעיון היה שגם ככה לא זוכרים יותר מדי מהטיול ומה שחשוב זה התמונות ולכן באמת עברנו מנקודה לנקודה באיזור הכרמל, הצטלמנו והמשכנו ב"טיול". הגעתי הביתה רגע לפני החג ואני לא יודע אם חברי הגיע הביתה בזמן, משום שהיה צריך להמשיך עוד חצי שעה לביתו.