כל הילדים בגן של אלעד התחפשו כמעט לאותו דבר. כמעט כל הבנות התחפשו לפיה כזאת או אחרת או למלכה וכל הבנים התחפשו לפאוור ריינג'רס או ספיידרמן. כולם חוץ מאלעד. אלעד התחפש לדבורה והוא היה כל כך מתוק וחמוד וממש שמחתי שאף אחד מהילדים האחרים בגן לא התחפש לדבורה.

מאוחר יותר כששאלתי את אלעד למי הייתה את התחפושת הכי יפה בגן, הוא ענה שהתחפושת שלו הייתה הכי יפה.

קריאת המגילה עם הילדים הייתה קצת יותר מסובכת. בערך דקה אחרי תחילת הקריאה במגילה, אריאל החליט למשוך בחוט שהיה חלק מהתחפושת של אהרן (הכהן) ולא הסכים להרפות, מה שגרם לאהרן לנוע באי נוחות בכסא הצפוף (שניהם ישבו על אותו כיסא והיה חם ומחניק בבית הכנסת ברמות שאי אפשר לתאר, עד שהדליקו את המזגן). מהון להון הם התחילו לריב ואריאל התחיל לצרוח ולא נרגע עד שהוצאתי אותו החוצה (בעצם גם אז הוא לא ממש נרגע). בכל פעם שניסיתי לחזור לבית הכנסת הוא צרח שוב ולא עזב אותי ולכן פשוט לקחתי את כל הילדים והלכנו הביתה.

בבית הקראתי לילדים את המגילה ואהרן הקפיד למחות את זכר המן בכל פעם שקראתי בשמו (של המן).

למחרת הלכתי למניין של 6:45 בבוקר והגבאי הודיע שזהו "מניין ללא רעש. מי שרוצה לעשות רעש שילך למניין של 8". זה לא עזר לו יותר מדי, כי בכל זאת היו כאלה שבכל "המן" הרעישו. חשבתי שזה מוזר והתפלאתי שהם לא הפסיקו אחרי כמה פעמים.

מאוחר יותר היה מניין שבו נשים קוראות לנשים את המגילה. אשתי מעולם לא הייתה בקריאה כזאת, אך זה לא הפריע לה להתנדב לקרוא פרק. מאוחר יותר היא סיפרה לי שהיא מאוד התרגשה ושהקריאה ממגילת קלף שונה מקריאה ממגילה "רגילה". אני לא יודע מאיפה צץ לאשתי הרעיון לקרוא במגילה, אך היא טענה שיותר מחצי מנשות השכונה היו במניין הזה.

הקהילה ארגנה משלוח מנות קהילתי, שמשמעותו שכל משפחה שמשתתפת שמשלוח המנות הזה נותנת סכום מסוים ולבסוף כל משפחה מקבלת משלוח אחד גדול עלם רשימת השמות של המשפחות שהשתתפו במשלוח המנות הקהילתי. כל הרווחים מהמשלוח מנות הולכים לצדקה וכך למשל אצלנו, כל המצרכים נקנו מספקים של עסקים בשדרות והרווחים נתרמו לישיבה התיכונית.

אני חושב שמשלוח מנות קהילתי זה רעיון מאוד יפה, אך זה לא פוטר מהחובה לתת עוד משלוחי מנות אישיים ואז נוצר מין מצב שלחלק מהחברים נותנים משלוח מנות קהילתי ולחלק משהו יותר אישי. אני מקווה שאף אחד לא נעלב מזה.

במוצאי שבת אשתי עברה על החדר הישן שלי בבית של ההורים שלי ומילאה שקיות זבל בכל מה שפעם היה יקר לי ואת הכל זרקה לפח. אני לא יודע מה בדיוק היה שם וגם לא ממש רוצה לדעת. אם זה היה תלוי בי, הייתי שומר הכל.

אבל אני מניח שהגיע הזמן להיפטר מהדברים האלה ועצם זה שהסתדרתי כל השנים מאז שעזבתי את הבית בלי כל הדברים האלו, אני מניח שזה מעיד על כך שאני לא ממש צריך את אותם דברים.

"עמלק מזכיר לי אקטימל", שח לי אהרן (בן 6 וחצי) בדרך לבית הכנסת.

 ואללה. גם לי.

"אני רוצה להיות הדונדבן שבקצפת" אמר אלעד (בן 4 וחצי) השבוע. מתאים לו, הוא כזה מתוק!

כל השבוע אריאל (בן 3) התלונן באוזניי שעידן, חברו מהגן, הרביץ לו. כשסיפרתי על כך לגננת שלו, היא אמרה שהם דווקא חברים טובים, אבל שהיא תשים לב.

אתמול ראיתי את אבא של עידן בבית הכנסת והחלטתי לומר לו משהו על זה. "אתה יודע", אמרתי לו, "כל השבוע אריאל מתלונן שעידן מרביץ לו".

"כן" אמר אבא של עידן, "גם עידן חזר עם סימני נשיכות ומכות מאריאל..." אמר ולא נשאר חייב.

"אבל הם חברים טובים". "אריאל יודע לשמור על עצמו" אמר לי אבא של עידן ואני הבלעתי חיוך. אריאל באמת נושך חזק...

אמתי (בן שנה וקצת) אוהב לרוץ מהר. ברגע שהדלת קצת פתוחה, הוא מנצל את ההזדמנות לרוץ החוצה, כמה שיותר רחוק.

היום, למשל, הוא נעלם לאשתי ליד בית הכנסת. לאחר חיפוש ממושך היא מצאה אותו בגן שעשועים סמוך מסתובב שמח וטוב לב.

הוא מאוד אוהב בעלי חיים ולכולם הוא עושה "הב הב" (גם אם הם לא כלבים). היום הוא ראה כלב, טיפס עליו ושרט אותו מבלי לחשוש בכלל שאולי הכלב ישרוט אותו חזרה.

בשבוע שעבר הייתי בהופעה של אברהם פריד. בחיי, אני חושב שהייתי היחיד באולם שלא הכיר את כל השירים.

נהנתי מההופעה, אבל נראה לי שאם לא הייתי כל כך עייף הייתי נהנה יותר.

מעניין כמה מהקוראים שלי היו בהופעה הזו גם כן. אם הייתם, תזדהו!

באמצע ההופעה, קם הרב ישראל מאיר לאו  ונתן דבר תורה. וזה ילמד אתכם שאין אירוע דתי שלם בלי קטע אומנותי של זמר חסידי כזה או אחר, רב שיאמר דבר תורה ומטרה כלשהי שלשמה כולם התכנסו, בדרך כלל גיוס תרומות.

הרב לאו סיפר על משה רבינו שקיבל את שמו מ"חסידת אומות העולם"- בתו של פרעה שקראה לו "משה" ברגע של חסד כשהיא הצילה אותו ובכך הפכה אותו למעשה לניצול השואה הראשון בהסטוריה (משום שפרעה רצה לחסל חצי מהעם).

מה שמעניין כאן, זה שהשם "משה" דבק במשה וזה גם השם שהקב"ה בחר להשתמש בו כשהתייחס אליו והשם שכולנו זוכרים את משה בזכותו.

ולמה ה' השתמש בשם "משה" ולא באחד השמות שהעניקו לו הוריו?

משום שהשם שנולד במעשה חסד הוא השם שאותו הקב"ה רוצה לאמץ וזה השם שהוא משתמש בו כסימן לכך שהוא אוהב מעשי חסד.

רציתי לכתוב לכם את דברי הרב לאו בשבוע שעבר, אך לא הזדמן לי. בכלל, אתם זוכרים שפעם הייתי מפרסם כאן קטעים על פרשת השבוע? זה נחמד, לא?